פרימיטיבים

ברוך רב שובכם.

תקלות טכניות ושאר ירקות מנעו ממני לכתוב בשבועות האחרונים ומזמן לא כתבתי איזה משהו בעברית. ככה, בשביל החבר’ה.

איזה כייף היה בשבוע שבועיים האחרונים? שרת התרבות הולכת מכות (וירטואליות) עם האומנים. זה קורא לאלה בהמות, היא בוררת מה ראוי להיקרא אומנות ומה לא, אלה צורחים, וזו מתעללת בשפה העברית. וכאילו זה לא הספיק, באה לה הגברת הזו מהקומדי סטור – ג’ודי יש-לה-יותר-מדי-שמות – ומצייצת איזה בדיחמין לשבת כאילו לשבת אין מוצאי שבת.

וכמובן סימפוזיון שלם ברשת (בהשתתפותי החצי ערה) סביב שאלת ה”תרבות“. יושבים המוני ביתישראל ומטיחים אחד בשני “אתם זה לא תרבות” וכשהרוחות מתלהטות כמובן מגיעות ה”ברכות” למיניהן והאשמות על רקע גזעני, סוציו-אקונומי ו\או יעני-פוליטי.

וכשהדם עולה לראש מדברים על “פרימיטיבים” חסרי תרבות.

וזה הרבה פעמים מעלה בי גיחוך, כי… מה זה פרימיטיבי?

מתוך מילוג (http://milog.co.il)

1.שייך לחברה לא מפותחת.
2.כינוי לאדם גס, המוני, צר-אופקים וחסר תרבות.
3.פשוט, מיושן. “למרות הטילים הפרימיטיביים של החמאס הוא הצליח ליצור נזק.”
4.שייך לשלב קדום או ראשוני; בראשיתי; קמאי. “לאחר שהרבה זמן עסק באמנות מסובכת מלאה פרטים עבר לאמנות פרימיטיבית.”

אפילו במילון יש הנגדה בין “פרימיטיבי” לבין “תרבות”.

העולם המערבי, כפי שהוא היום (כפי שעוצב ברבות השנים) נתפס כהיפך של פרימיטיבי. החל בצורת המשטר הנתפסת כמתקדמת וכלה בקידמה טכנולוגית (ראו דעתי בנושא, אגב). בתווך כמובן התרבות שהיא – כזכור לנו – ההיפך מפרימיטיבי. עברנו המון שיטות משטר (במאקרו, לא רק בישראל). קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם. הרבה איזם-מים. דמוקרטיה כזו ואחרת, דיקטטורה כזו ואחרת ושילובים מרתקים של הנ”ל. בסוף נסגרנו על ה”דמוקרטיה” (למה מרכאות? בפעם אחרת. לטובת הפוסט הזה נניח שיש כזו חיה). וזו כמובן גולת הכותרת. הכי היפך מפרימיטיבי.

אמה מה?

שמעתי על כמה אנשים, מוזרים כאלה, שחיים בעיקר בקניה וטנזניה שבאפריקה במין סוג של פרימיטיביות כזו. אין להם מחשב, סל תרופות, חשמל או רכב. אין להם בחירות. אין להם צבא. אין להם בתי כנסת או כנסיות או מסגד. אין להם כסף! אין להם גרוש על התחת.

בקיצור מין פרימיטיבים כאלה (בינינו, הם גם שחורים).

משום מה, הם לא רוצים לקבל את כל הטוב שהמערב מרעיף על העולם ומתעקשים לשמור על אורח חיים פרימיטיבי. מתעקשים לאכול מהטבע, לטפל בעצמם ללא עזרת קופת חולים, ובאופן כללי משתדלים לחיות חיים של חיה ותן לחיות. הם אפילו מתעסקים ב… אומנות.

אז הרשו לי לתהות לכמה רגעים, מי פרימיטיבי? חברה שמקדשת את הקידמה, את הכסף והרכוש גם במחיר של רמיסת אחרים, מלחמות עקובות מדם ורמייה? או חברה שמסתפקת במה שמספק לה הטבע ומסרבת (נכון לכתיבת שורות אלה) להסתנוור מהאורות המנצנצים של הדמוקרטיה המערבית?

נכון, גם הם לא מושלמים. יש מקום בהחלט לשנות מנהג או שניים שראויים לגינוי. אבל מי מאיתנו מושלם? ובכן, האם “פרימיטיבי” הוא היפוכה של “תרבות“? אולי, אבל רק אם זה נכון לכל ההגדרות של “תרבות”.

אז הגברת מירי רגב אינה פרימיטיבית, וכך גם “יריביה” המרים מבין האומנים, ועם ישראל אינו מורכב מ”בהמות” ותתחילו להרגיע!

אל תהיו פרימיטיבים. היו תרבותיים ותנו בלייק, שתפו ואם ממש בא לכם להיות קפוצי תחת תרבותיים כאלה – אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, או כל מה שעולה בראש ממש פה למטה בתגובות.

ועד הפעם הבאה,

HebrewSig

Continue reading

?!מה הוא רוצה מהפח

שלום ידידי,
היום אני רוצה לקשקש קצת בנושא שולי. לא עניין של חיים ומוות.
תוכניות ריאליטי – יענו – תוכניות מציאות.
נדלג בזריזות על עצם האוקסימורון – תוכניות\מציאות וכל השקר הזה, כי אם יש מביניכם מי שקושר מציאות בדמיון, אולי יקשה עליו להבין את מה שאני רוצה לומר בנושא. נסכם את הפתיח בכך שאומר – כל קשר בין קשר לקשר בקשר לתוכנית מציאות הוא תוצר של מוחו הקודם של אבי ה”פורמט” (עוד מילה שרצוי לחשוב על פירושה, ומה זה אומר בקשר למידת המציאות של התוכנית המדוברת).
טוב, צלחנו את הסמול-טוק די בשלום אם אתם עדיין כאן (אני מבטיח סקס, עירום, תככים ואחת שהיא גם ערביה, גם יפה וגם ציונית).
בואו נאמר כמה דברים על תוכניות ריאליטי. דברים שחלקם אנחנו לא אומרים, חלקם אומרים לעצמנו – בזמן שאנחנו ממשיכים לצרוך את זה, וחלקם אולי לא כל כך נעימים לאוזן (כמו במציאות).
דעתי הצנועה היא שרצוי, ואם אפשר מ-ע-כשיו לבטל את כל התוכניות האלה. החל באח הגדול, עבור בכוכב נולד (או ווטאבר) וכלה בכל תכניות הבישול הפשיסטיות למיניהן. הנה, אמרתי. לבטל, לחסל, לפתוח במלחמת חורמה עד השמדתן הטוטאלית על תשתיותיהן וניטרול יכולת המצאת “פורמטים” חדשים.
אוי נו, תנוח! מה השמאלני הזה רוצה ממנו הפעם? תפסיק לחפור נודניק.
בסדר, שמעתי. אז הנה החדשות, ועיקרן תחילה.

תוכניות ריאליטי לא יוצרות כלום. לא תורמות כלום. לא מוסיפות ערך.

אני מביט על ה”הסטוריה” של תוכניות ריאליטי ומנסה להבין (באמת מנסה) מה תרומתן? אם נוריד באחת תחומים כמו מדעים, מדינאות וכדומה, נישאר לכל היותר עם כלכלה, חברה ורוח\אומנות (הבטחתי קללות או לא?). מתוך מבט מקיף על הישגיהן של התוכניות הנ”ל, אני יכול לסכם את תרומתן החיובית בארבע מילים – נינט טייב והראל סקעת.
נינט היא הישג ראוי לכל הדיעות (לפחות אלה שאני מסכים איתן), אבל ממש לא מצדיק את ים ההבלים שמסביב…
עכשיו אני שומע את השאלה עד כאן – מה הבעיה שלך? קצת אסקפיזם במציאות הדפוקה שלנו לא הזיק לאף אחד.
אז שני דברים לי אליכם:
1. מישהו בונה על האסקפיזם (ספויילר – זו נקודה מספר שלוש – למטה. אבל חכו, קודם תקראו את זה) ו…
2. להלן רשימה (חלקית ביותר) של דברים שניתן לעשות כדי לברוח לרגע מטרדות היומיום, מבלי להיחשף לזבל הזה: סקס (הנה – הבטחתי נכון?), לראות סרט, לקרוא ספר, ללכת לטיול קצר – אפילו ברגל, לשחק משחק כלשהו, לפתור תשב\חץ או סודוקו או קוסאמו, לגזור ציפורניים, לתפוס זר ברחוב ולגזור גם לו את הציפורניים, לצייר, לחפש עבודה חדשה… אתם יכולים בוודאי להמשיך את הרשימה בקלות. כל דבר אחר – פחות או יותר – יהיה משמעותי ליחיד כמו גם לחברה, יותר מבהיה בחבורה של אנשים מנסים להתפרסם.

תוכניות “מציאות” יוצרות צורות חשיבה לא מציאותיות במקרה הטוב, ומסוכנות במקרה הרע.

פעם, לפני שנים רבות, היו שואלים אותי (הורים, דודים, זרים עם סוכריה על מקל) “מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?”, ואני הייתי עונה שלל תשובות בהתאם למה שעניין אותי באותו זמן – שוטר, כבאי, קאובוי, שחקן כדורגל, שדר רדיו ועוד ועוד. זה הסיפור על קצה המזלג של המוני בית ישראל (ושאר העולם). אלה שנולדו כמובן מוקדם מספיק.
היום התשובות היותר פופולריות – “מפורסם” וכמובן האחיין שלו – “עשיר”.
לא, זה לא בגלל שהעולם קפיטליסטי ומגעיל. טוב, זה כן, אבל הרבה מאוד מזה בגלל שהיום, יש את הדבר הזה, שנותן לכל מיני אנשים את האפשרות לעשות פחות או יותר כלום ו-א-ו-ל-י אפילו להפוך להיות “מפורסם”. ואם שוכרים את האנשים הנכונים, אולי כתוצאה מזה (או לעיתים בצמוד לזה) אפשר להפוך גם ל”עשיר”. אז למה להתאמץ? אפשר להפוך לאינסטנט-סלב (אם שפר גורלך ונניצחת במירוץ לעיתון).
ומה לגבי התוכן? אין ממש צורך לרכוש ידע מעמיק בכלום, לא במדע, לא באומנות ולא בכלום. טוב, מי שיודע לבשל כנראה למד, אבל עדיין לאוכל של אמא שלי אף אחד לא מסוגל להשתוות אז… נא!

תכניות ה”מציאות” הן חלק מהמטריקס. מה זה המטריקס – שליטה.

כי מה שאולי יותר משמעותי בתוכניות האלה הוא שהן חלק מסם ההרדמה, תסמונת חוסר הקשב וההיטמטמות הכללית שעובדות על כלל האוכלוסיה כדי להוציא אותה מהמשחק. הנה עוד מין אוקסימורון כזה… תוכניות מציאות שאינן קשורות למציאות כלל, משמשות כדי להוציא אותנו מהמשחק. ומהו המשחק? המציאות האמיתית, זו בה אנשים נםגעים על אמת. בה אנשים מדוכאים, בלי לדעת שהם מדוכאים. בה ניתן לעשות ככל העולה על הדעת (והרבה עולה) בלי שנשים לב, כי למי יש ראש למילים ארוכות, כשמישהו מפליץ בתוך “הבית”.
אוי האח הגדול… כמה אירוניה בשם של תוכנית. כי ה”אח הגדול” הוא מושג חיובי שיש לחגוג אותו ואת הקונספט המזעזע שלו, כי זה כיף כשחודרים לאדם לפרטיות, כי זה “רק משחק”… ופה אולי האירוניה הכי גדולה… אנחנו יושבים לנו “בחוץ” ומביטים פנימה, בעוד, אט אט, הקירות נסגרים סביבנו בעולם האמיתי. ואנחנו מוחאים כפיים כל פעם שמישהו מצליח באיזו משימה, ולא קולטים שזה אנחנו שם. רק שבסוף תוכנית הטלויזיה יוצא המנצח מהבית עם מיליון, בעוד אנחנו נשארים בפנים. ונחשו מה, האח הגדול מחכך ידיו בהנאה בעוד אנחנו מנסים לעמוד במשימות שלו – הישרדות כלכלית, חיים בצל איומים בטחוניים, רפואה, ושלל אתגרים. רק שבבית שלנו אף אחד לא זוכה. אף אחד חוץ מהאח הגדול כמובן.
הבטחתי תככים או לא הבטחתי?
גם הבטחתי עירום, אבל דחיל רבאק, מה זה פה אתר פורנו?…
אז הנה, כפיצוי – ערביה יפה וציונית.

rana

ועד הפעם הבאה, תתנהגו בהתאם (כי אחרת האח הגדול ימצא דרך לטפל בכם)…

HebrewSig