פרימיטיבים

ברוך רב שובכם.

תקלות טכניות ושאר ירקות מנעו ממני לכתוב בשבועות האחרונים ומזמן לא כתבתי איזה משהו בעברית. ככה, בשביל החבר’ה.

איזה כייף היה בשבוע שבועיים האחרונים? שרת התרבות הולכת מכות (וירטואליות) עם האומנים. זה קורא לאלה בהמות, היא בוררת מה ראוי להיקרא אומנות ומה לא, אלה צורחים, וזו מתעללת בשפה העברית. וכאילו זה לא הספיק, באה לה הגברת הזו מהקומדי סטור – ג’ודי יש-לה-יותר-מדי-שמות – ומצייצת איזה בדיחמין לשבת כאילו לשבת אין מוצאי שבת.

וכמובן סימפוזיון שלם ברשת (בהשתתפותי החצי ערה) סביב שאלת ה”תרבות“. יושבים המוני ביתישראל ומטיחים אחד בשני “אתם זה לא תרבות” וכשהרוחות מתלהטות כמובן מגיעות ה”ברכות” למיניהן והאשמות על רקע גזעני, סוציו-אקונומי ו\או יעני-פוליטי.

וכשהדם עולה לראש מדברים על “פרימיטיבים” חסרי תרבות.

וזה הרבה פעמים מעלה בי גיחוך, כי… מה זה פרימיטיבי?

מתוך מילוג (http://milog.co.il)

1.שייך לחברה לא מפותחת.
2.כינוי לאדם גס, המוני, צר-אופקים וחסר תרבות.
3.פשוט, מיושן. “למרות הטילים הפרימיטיביים של החמאס הוא הצליח ליצור נזק.”
4.שייך לשלב קדום או ראשוני; בראשיתי; קמאי. “לאחר שהרבה זמן עסק באמנות מסובכת מלאה פרטים עבר לאמנות פרימיטיבית.”

אפילו במילון יש הנגדה בין “פרימיטיבי” לבין “תרבות”.

העולם המערבי, כפי שהוא היום (כפי שעוצב ברבות השנים) נתפס כהיפך של פרימיטיבי. החל בצורת המשטר הנתפסת כמתקדמת וכלה בקידמה טכנולוגית (ראו דעתי בנושא, אגב). בתווך כמובן התרבות שהיא – כזכור לנו – ההיפך מפרימיטיבי. עברנו המון שיטות משטר (במאקרו, לא רק בישראל). קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם. הרבה איזם-מים. דמוקרטיה כזו ואחרת, דיקטטורה כזו ואחרת ושילובים מרתקים של הנ”ל. בסוף נסגרנו על ה”דמוקרטיה” (למה מרכאות? בפעם אחרת. לטובת הפוסט הזה נניח שיש כזו חיה). וזו כמובן גולת הכותרת. הכי היפך מפרימיטיבי.

אמה מה?

שמעתי על כמה אנשים, מוזרים כאלה, שחיים בעיקר בקניה וטנזניה שבאפריקה במין סוג של פרימיטיביות כזו. אין להם מחשב, סל תרופות, חשמל או רכב. אין להם בחירות. אין להם צבא. אין להם בתי כנסת או כנסיות או מסגד. אין להם כסף! אין להם גרוש על התחת.

בקיצור מין פרימיטיבים כאלה (בינינו, הם גם שחורים).

משום מה, הם לא רוצים לקבל את כל הטוב שהמערב מרעיף על העולם ומתעקשים לשמור על אורח חיים פרימיטיבי. מתעקשים לאכול מהטבע, לטפל בעצמם ללא עזרת קופת חולים, ובאופן כללי משתדלים לחיות חיים של חיה ותן לחיות. הם אפילו מתעסקים ב… אומנות.

אז הרשו לי לתהות לכמה רגעים, מי פרימיטיבי? חברה שמקדשת את הקידמה, את הכסף והרכוש גם במחיר של רמיסת אחרים, מלחמות עקובות מדם ורמייה? או חברה שמסתפקת במה שמספק לה הטבע ומסרבת (נכון לכתיבת שורות אלה) להסתנוור מהאורות המנצנצים של הדמוקרטיה המערבית?

נכון, גם הם לא מושלמים. יש מקום בהחלט לשנות מנהג או שניים שראויים לגינוי. אבל מי מאיתנו מושלם? ובכן, האם “פרימיטיבי” הוא היפוכה של “תרבות“? אולי, אבל רק אם זה נכון לכל ההגדרות של “תרבות”.

אז הגברת מירי רגב אינה פרימיטיבית, וכך גם “יריביה” המרים מבין האומנים, ועם ישראל אינו מורכב מ”בהמות” ותתחילו להרגיע!

אל תהיו פרימיטיבים. היו תרבותיים ותנו בלייק, שתפו ואם ממש בא לכם להיות קפוצי תחת תרבותיים כאלה – אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, או כל מה שעולה בראש ממש פה למטה בתגובות.

ועד הפעם הבאה,

HebrewSig

Continue reading

דיון בסוגיות הליבה – בחירות 2015

שלום לכם וברוכים השבים.

היום לא סתם נדבר על כל מיני דברים בעלמא. היום נדבר על הסוגיות החשובות באמת, נושאי הליבה, ה real issues. הדברים שעליהם באמת מתנהלת מערכת הבחירות הנוכחית. כי הפעם, הפעם זו לא סתם עוד מערכת בחירות על כלום ושום דבר. הפעם זה ה real deal! הפעם אלה בחירות שעוסקות בלב ליבו של העניין. בחירות שאחת ולתמיד יענו על השאלות הבוערות בכל אחד ואחת מאיתנו.

סליחה, אני הולך להקיא שניה בצד וחוזר.

מצטער על ההפרעה. לא היה קל לכתוב כל כך הרבה שטויות ברצף.

חי זקנו של הנביא, כבר הרבה זמן לא היתה מערכת בחירות כל כך משעממת, כל כך סתמית או מעושה. אלה הבחירות הכי פרוזן-פיצה שאני זוכר. חמם והגש. הבחירות הכי שבלוניות מאז שקיבלתי את הסרגל הזה עם המלבן-ריבוע-עיגול-אליפסה בילט-אין בכיתה ב’ או משהו כזה.

זה או הוא, או אנחנו!

זה אנחנו או הם!

מה, כבר נגמר לכם המלאי של “פרס יחלק את ירושלים” ושל “ביבי טוב ליהודים“?

או אולי… אולי החלטנו שהבחירות הפעם הן מהותיות. אולי… אולי הבחירות הפעם באמת נועדו כדי שהציבור יחליט אחת ולתמיד מה אופיה של מדינת ישראל. אולי… אולי הפעם סוף סוף ינוהל דיון ציבורי אמיתי ועמוק בנושא ציונות, יהדות ו… סליחה, שוב הבעע….

ציונות

אחחח איזה נושא. איזה יופי. אני כל כך שמח שהבחירות האלה הן על עתיד הציונות בישראל. אני כל כך מאושר שסוף סוף מפסיקים להתעסק בשטויות ומדברים, אחת ולתמיד על ציונות מהי, על מהות. איזה כיף לדון במשמעות המושג. וכמובן, בלי לשכוח את הסוגיה הכי חשובה – למי יש יותר גדול?

עכשיו, כשמדברים על ציונות, אסור לשכוח כמובן את ממציא הציונות, אבי האומה וחוזה המדינה – בנימין לבית נתניהו אוקיי? שאף אחד לא יבוא ללמד אותו מה זה ציונות תודה, בבקשה, סליחה. מה יותר ציוני מ”סכנה קיומית” ומ”שואה”? נו, נראה אתכם סמולנים.

אבל בל נשכח לרגע את הכוכב העולה בשמי הציונות באשר היא, הלא הוא נפתלי ממשפחת בנט הציונית המפורסמת. רק ציוני כמו בניטו יודע מה חשוב. התיישבות ציונית. וכמובן תיקצוב מתאים.

ואם חשבתם לרגע שבוז’י-ציפי אינם ציונים, אז הרשו לי לתקן אתכם במטותא. מה יותר ציוני מציפי? היא היתה ציונית גם בליכוד, גם בקדימה, גם באיזו תנועה ועכשיו במחנה הציוני. נא באוזן! נראה אתכם עושים ציונות בכל מקום ואתר! וחוצמיזה – “המחנה הציוני“. זה בשם של המחנה כאילו, דא?

יהדות

מאז קיבל אברהם דין תורה (עוד לפני התורה), ניתש הויכוח הבלתי סופי על “מיהו יהודי?” וגם “מהי יהדות?“. אני יודע שאני בסך הכל יהודי צנוע ובור ועם הספר, אבל נראה לי שאלה עם החליפות בטלויזיה יודעים מיהו יהודי. ועכשיו, סוף סוף מתחיל הדיון הרציני באחת מאושיות היסוד של המדינה היהודית והדמוקרטית ביותר במזרח התיכון. איזה יופי! בחירות שעוסקות בעיקר ולא בטפל. בחירות שעוסקות בשאלות מהותיות כמו “איך עושים גם דמוקרטית וגם יהודית?” או “האם להתיר לפייגעלך להתחתן?” וכמובן שאלת המפתח – למי יש יותר גדול (אפילו אם נימול)?

בואו נתחיל ברב הרצוג ברשותכם. מי אם לא הרב’ה יודע יהדות מהי? מי אם לא בוז’י יוכל לענות על הקושיות הללו? אז אנא מכם, אל תחשבו לרגע שיש סמכות גבוהה יותר מאשר יצחק לבית הרב הרצוג.

אלא אם כן, כמובן אתם נזכרים באבי האומה, ראש וראשון לכהנים ללויים ולשאר בית ישראל, נביא בעירו, החשמונאי הגדול, הרב הראשי העולמי לבית נתניהו. נזכיר לכם שהרביבי, עוד בצעירותו נהג לתת שיעורי יהדות פרטיים לרב עובדיה עליו השלום (“אלה שכחו מה זה להיות יהודים”).

אה, אבל אם אתה יהודי אז למה אין לך כובע? לנפתלי יש כובע. הוא היהודי האולטימטיבי! וחוץ מזה – “הבית היהודי” זה בשם של הבית כאילו, דא?

אז עכשיו, אחרי שדיברנו לעומק בנושאי הליבה, עליהם נסובה מערכת הבחירות הנוכחית, נדמה לי שעמישראל יכול להיות גאה, לזקור ראשו אל הדגל המתנופף בגאון מעל בית הכנסת ולהתפאר בנבחריו. לא לחינם זורקים מיליוני שקלים על מערכת בחירות, כי אם על מנת לטפל בנושאים הבוערים שבליבה של האומה.

כמבן שנשראו עוד כמה שאלות קטנות, כגון:

    • האם זה יהודי לגנוב כספי ציבור?

    • האם זה ציוני למעול בתפקיד?

    • האם זה יהודי לטפח כלכלה שבנויה על נשך?

    • האם זה ציוני לטפח שכבות אוכלוסיה מיוחסות ולהחליש את החלשות?

    • האם זה יהודי לחרחר ריב ומדון בעם ישראל כדי לשרוד?

    • האם זה ציוני לחזק את הממשל עוד ועוד?

    • האם זה יהודי למכור לוקש, להרוס ואז לבוא עם אותו לוקש בפעם הבאה?

ועוד כהנה וכהנה שאלות וקושיות.

אבל באמת, סוף סוף יש בחירות אמיתיות על נושאים אמיתיים ועמוקים, אז למה להציק בזוטות אלו?

מוזמנים כמובן להשאיר הערות, הארות, שאלות, קושיות ושאר ירקות. ועד הפעם הבאה, לכו להצבעעעע….

HebrewSig

ועוד טיפ-טיפה על בחילות 2015:

שמאלני ימני ודו-מיני

המשחק הפוליטי

על הזאב והכבש

על מנצחים ומפסידים

המשחק הפוליטי – בחירות 2015

שלום לכם וברוכים השבים. היום, בואו נשחק במשחק שכולנו מכירים – בחירות כלליות לכנסת ישראל.

החוקים מוכרים לכולנו. כל אזרח מעל גיל 18 רשאי להצביע, כל אחד יכול להטיל פתק אחד לקלפי. הקולות נספרים ומתורגמים למנדטים. סך כל המנדטים הוא 120. הנשיא בוחר את ראש המפלגה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב קואליציה ומטיל עליו את המשימה לעשות כך. וכן הלאה וכן הלאה.

לפני הבחירות, המפלגות רשאיות לנסות ולשכנע את האזרח להצביע עבורן בעזרת כלי תעמולת בחירות מגוונים (תשדירי בחירות בטלוויזיה, מודעות בעיתונים, מדיה חברתית ושאר ירקות).

כראוי לדמוקרטיה היחידה במזה”ת, כולנו מוזמנים להשתתף במשחק ולהרגיש שתרמנו את חלקנו בקביעת עתידנו. אני ממש דומע לאור המחשבה האצילית הזו, בראותי את גלגלי השיניים של השיטה הדמוקרטית בפעולה.

אבל לפני שאפרוץ בבכי תמרורים מרוב התרגשות והתפעלות מחזון אחרית הימים הזה, אני נזכר שזה משחק. וכמו כל משחק, יש לו מטרות שונות. הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחים\מנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק.

אני לוקח הפסקה מתודית ברצף המחשבה הזה, כדי להתחיל במשחק. עוד נחזור לנקודה הזו בסוף. בינתיים, רק זכרו – מדובר במשחק. משחק פוליטי. מילים כדורבנות.

בפנינו עומדת הבחירה – מי מבין האצילים שמתנדבים לחרף את נפשותיהם עבורנו ראוי לקולנו? למי להצביע? את מי להמליך? הרשו לי להכניס את הראש החולה שלי למיטה העוד יותר חולה הזו. סדר המפלגות אקראי לחלוטין (איך שבאו לי בראש באותו רגע).

הליכוד

נתחיל במפלגה השלטת. הליכוד – מפא”י החדשה? חולשת בעזרת מקורבים על כל חלקה טובה? מפלגת ה”לא תעשה”? מפלגת ה”המפא”י אשמה?” מפלגת חורבן היחסים עם ארה”ב? מפלגתו של המלך נהנתניהו השלישי? לכם אתם רוצים שאצביע? אגב, השם לא נראה כל כך מתאים. “ליכוד”. מה כל כך מלוכד בדנונים והארדנים וחבר מריעיהם? כדאי לשקול מחדש.

העבודה

מפלגת האבוּדה פשטה את הרגל. החל בסכינאות הפנים מפלגתית, המשך בזחילה חוזרת ונשנית לקואליציות שונות ומשונות, וכלה בחבירות אומללות לכל מיני מריעין בישין. אופוזיצית-שמאל שתומכת במלחמה, ש”לכאורה” טובעת בעצמה בים של שחיתות. לא אמת ולא נעליים. שקר החן והבל היופי.

יש עתיד

האומנם יש? בעלת פטנט בישראל. בנה לך מפלגה. והרי הצעדים – הרכב לך מפלגה של חבר’ה. הצג אותם אחד, אחד כאילו מדובר בפרומו לסדרת טלויזיה. הרכיבים: ראוי אחד “ביטחוניסט”, אחד “כלכליסט”, אחד “פילוסוף”, אחד “דוס מחמד”, אחת “אישה כנועה”, ואחד שאינו יודע לשאול. מצא נושא בראש סדר היום. רכוב עליו השכם וערב. מצא שם קליט וקדימה לדרך. את הפטנט של דיקטטור שקובע בעצמו את רשימתו הם ירשו מועדות מסדרות למיניהן וליברמן. הכל ברור? אוקיי. אה. חוץ מדבר אחד – מה בדיוק אתם רוצים? אנטי חרדים, אנטי-אנטי (לפיד לא דוגל בחרמות), בעד מלחמה ונגד מלחמה, בעד “קפיטליזם של חמלה” (סוג של אוקסימורון). וכמובן, הכי חשוב – לימדו מהר את החוקים של ה”פוליטיקה החדשה”. שיעור מאלף לאזרח בקבלת אחריות על מחדלים. יש עתיד. לא בבית ספרנו.

הבית היהודי

מה בדיוק יהודי בבית הזה? לא, באמת. הכיפה של בנט? העיניים של איילת שקד? השותפות המלאה לאידאולוגיה קפיטליסטית חזירית? זו המכילה את הנשך, רדיפת העני, הפרשת מעשר לעשירים? לא נשמע כל כך יהודי. מפלגה שבראשה אדם אחראי, כזה המעריך את יחסי החוץ של המדינה? בעיקר עם שותפתה הגדולה ביותר? כזה היודע להאשים את שותפו (האח לבית היהודי של לפיד) בלקיחת קרדיט (דרך אשתו) אך גונב קרדיט בעצמו? האח הלא מתנצל? סליחה, אח שלו, לא מספיק יהודי בשבילי.

ישראל ביתנו

נראה לי חובב סקי, ליברמן. מאגף מימין, חותך לשמאל, דופק רייס במרכז ושוב חותך הצידה, מתיז ערימת (שלג) צוננים בעיני הציבור. לכאורה נאשם בכך, לכאורה חצי ממפלגתו מואשמת בזה, לכאורה מפלגה שיש לה משהו שונה לומר לנו על החיים בארץ הקודש. ליברמן בפוליטיקה כבר שנים ארוכות. עדיין מנסה להבין מה הוא לעזאזל רוצה. עד שנפענח את מצע המפלגה (או עד לפירוקה), אניח לפתק הזה בצד.

מרצ

מפלגת ה”שמאל”. מפלגת “זכויות האדם”. אה, זאת שגיבתה את ראש הממשלה במהלך צוק איתן ללא הסתייגות? השמאלנית הזאת? לא יותר מדי מרץ ניכר מהמפלגונת הזו. הבלחה אמיצה של אילן גילאון לגבעת עמל ו…זהו. אופוזיציה לוחמת? כפי שנראה, תהווה פלאג-אין לקואליציה הבאה (כפי שכבר היוותה, לפחות בהתנהלותה עם זו הנוכחית). לא חש כל מרצ להצביע למרצ במרץ.

ש”ס-אלי ישי

כאילו ישראל ביתנו רק בגרסא החרדית. דרך אגב, למעט שמות משפחה, מה בדיוק מזרחי במפלגה הזו? מה מבדיל אותה מכל מפלגה חרדית אחרת? ומה בדיוק יבדיל את מפלגתו של ישי מש”ס? נראה שקיומה בא כדי להצדיק (לפחות למראית עין) את טענותיהם של שונאי החרדים למיניהם. בזבוז קול.

חד”ש

היי, מה חד”ש? מה בדיוק עושים בחד”ש? תגידו, חד”ש זה המר”צ החד”ש? יעני שמאל-שמאל? זה שמאל לאנשים שחושבים יותר מ”הארץ”?

חרדים

סליחה על ההכללה. פעם זה דגל התורה, תמיד אגודת ישראל, יהדות התורה. זה ממש לא משנה, מכיוון שאם ישנן מפלגות שעושות בדיוק את מה שהן אומרות, כאלה המייצגות את ציבור בוחריהן בצורה מקסימלית, הרי אלה החרדים. הרבה יותר יהודי מבנט, אבל קצת יותר מדי בשבילי.

ערבים

שוב, סליחה על ההכללה. זה נובע מהעובדה שאין למפלגות האלה שום יתרון על אלה ה”יהודיות”. לא מצאו שם פטנט חדש כזה שמבדיל אותן משאר ים הפוליטיקה המאוסה. אולי האנטגוניזם המובנה. טוב, הייתי שמח לעלוץ בעקיצותיהם את השלטון אם אלה לא היו בוחנות מחדש את גבולות חופש הביטוי. יתרה מכך, לעניות דעתי – הן כושלות במילוי תפקידן המרכזי. ומשום שאין חד”ש גם פה, לא בוחר.

כולנו

לפני שכולכם מתנפלים. לא, אין שום דמיון ב-כ-ל-ל ל”יש עתיד”. אין שום דבר במשותף לשתי המפלגות הבכלל לא אופנתיות האלה. הכחלון על הסוס הלבן אפילו לא העלה על דעתו לרכוב על נושא פופוליסטי אל עבר השקיעה. הוא לא חולם על להציג את רשימתו אחד, אחד כמו בפרומו לסדרת טלויזיה. אז מה דומה ל”יש עתיד”? כלום! הנה עוד ניגוד. בעוד לפיד אינו דוגל בחרמות, הנה כחלון הכריז בצורה הברורה ביותר שאינו פוסל איש. עכשיו ברור למה זה שונה? טוב. אז הגרסא הפחות אשכנזית-אליטיסטית של “יש עתיד” תומכת בשוק חופשי ש”מחזיר את הכוח לידי האזרח” (ממש כמו בנושא המאוד לא פופוליסטי של סלולר, כן?). שזה שונה לחלוטין מהקפיטליזם של חמלה של האשכנזי הזה מהטלויזיה.מבולבלים? טוב מאוד. כי זה בדיוק מה שכחלון רוצה. אני, ברשותכם לא אתבלבל וגם לא אצביע “כולנו”.

נראה לי שדיברנו על כולם.

אז עכשיו נשאלת השאלה הצפויה – נו אז אם אתה רק שלילי ורק דברים רעים יש לך להגיד על כולם, אז למי כן? והאם בכלל להצביע? קודם כל אתם מוזמנים לקרוא מה דעתי בנושא ה”אלטרנטיבה”.

עכשיו, זוכרים שהבטחתי לחזור לנושא המרכזי – המשחק? אז הנה, אני מקיים את הבטחת הבחירות.

כל הכתוב מעלה היה כמובן חלק מהמשחק. המשחק הזה שבו אומרים לנו “לכו להצביע!” ו”לכו להשפיע!” ו”תנו לנו את הכוח לשנות!” ומסתכלים עלינו דרך משקפת של חיידקים ומצחקקים על איזה וויסקי און דה רוקס, בעוד אנחנו גוררים רגליים לקלפי ומשמידים עוד חצי יער במשחק המזוייף שנקרא: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בתאגיד המתקרא “מדינת ישראל” הכל קבוע מראש. הם, כמו אוהדי בית”ר מהמערכון המיתולוגי של הגשש, רוצים לקבוע מה תהיה התוצאה, מי יהיו השופטים, מה יהיה הקהל ומה יהיה מזג האויר. ההבדל הוא שהם גם מקבלים את הדרישות הללו. טוב, חוץ ממזג האויר (אבל עובדים גם על זה).

ואנחנו מה?

זוכרים מה מטרות המשחק? הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחים\מנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק. מעסיק אותנו כל הויכוח הפוליטי העקר הזה. אלה “ימניים” ואלה “שמאלנים”. זה יחלק את ירושלים, וההיא תכבוש את דמשק, וכן הלאה וכן הלאה.

לא הוא יחלק ולא ההיא תכבוש.

הוא והיא יעשו בדיוק, אבל בדיוק מה שיאמרו להם לעשות, ראשי התאגיד.

ובינתיים? בינתיים אנחנו נתעסק בלריב עם עצמנו. בינתיים כתבות בעית-הונים ייטו את דעת הקהל לפה ולשם, לפי צורכי הדירקטוריון. ובשעת הכושר כבר יהיה בסדר. זאת אומרת, יהיה בסדר לשחקנים. אנחנו נמשיך לרוץ בסיבובים מסביב ללוח, חלק מאיתנו יעבור ב”דרך צלחה” ויקבל כמה ג’ובות, חלק ילך לכלא וחלק סתם יסתובב במעגלים, ישלם מיסים ושכ”ד וקנסות בריבית נשך כל פעם שידרוך על איזו משבצת של איזה בר-הון.

והכל בחסות השילט-הון.

אז רגע, לא להצביע?

להצביע, בטח שלהצביע. לא להצביע זה פאסיבי מדי. זה “ללכת לים”. ללכת לקלפי, ליטול פתק לבן ולומר להם “זוּבי!”. זה לא ישנה את הרכב הממשלה באה. אבל זה ייסַפֱר.

אתם מוזמנים לספר לי למי אתם מצביעים ולמה, או כל העולה על דעתכם (למעט אלימות וגזענות) ממש פה למטה.

HebrewSig

אלטרנטיבה

שלום וביטחון לעם החזק היושב בבטחה בבית היהודי,
אז אחרי שהלכנו אחריהם לעבודה, פעלנו במרץ והבנו אחת ולתמיד שיש עתיד ורק הליכוד ביתנו יכול, אולי צריך לקחת נשימה (או שתיים) ולדבר כמה דקות בשקט.
אני מתכתב בפייסבוק עם אנשים מכל קשת הדעות הפוליטיות. לעיתים מסכים. לרוב לא. מה לעשות, יותר מדי משעמם כשכולם חושבים את אותו הדבר. ימין, שמאל, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים, מתנחלים… כפי שכבר הבעתי את דעתי, כל כך הרבה תגיות חסרות משמעות. כי לכאורה, אמורה להיות לתגיות האלה משמעות עמוקה. ולא כך הוא.
אבל אני קושר את העגלה לפני הסוסים, או את הסוסים לפני העגלה… איך אומרים את זה? קיבינימאט, אני הולך ברגל.
ויכוחים (debates ולא arguments) פוליטיים היו (ונשארו) אחד הדברים שיותר מעניינים אותי. מעטות היו הפעמים שצידדתי במי שהיה באותה עת בשלטון. רוב הזמן אני לא מסכים עם העומד\ת בראש הפירמידה. עניין עקרוני שכזה. וכאחד שתמיד אנטי (לא באמת, אבל לצורכי הדיון), השאלה ששבה ועולה מפי אלה המחזיקים בעמדה מנוגדת לשלי היא – אז נו, נודניק. רק לבקר אתה יודע. בוא נראה אותך מצביע על אלטרנטיבה!

אה, אלטרנטיבה. בואו נדבר על זה.

נתחיל במין פרט קטן ומרגיז (כי מדובר בנודניק) – אני לא חייב להציג שום אלטרנטיבה. מותר – ואף ראוי – לי לבקר את מי שנבחר (לכאורה) לשרת אותי, כחלק מן הציבור. והדבר אינו מותנה – ואינו יכול להיות מותנה – בהצגת חלופה ראויה.
אבל, אם אנחנו כבר מדברים, אז הנה כמה מילים על אלטרנטיבה. הדקו חגורות ידידי.

אין אלטרנטיבה.

מה?
אין, ואף לא אחד מחברי הכנסת הנוכחית, ולעניות דעתי כל כנסת שתבוא אחריה, שראוי להיקרא ראש הממשלה הנבחר.
המשחק מכור, הכללים נכתבו בלעדינו, ועד שלא ישתנו חוקי המשחק הרי שלא נעבור ב”דרך צלחה”, לא נאסוף 200 ש”ח ועל לבנות בית נדבר בהזדמנות אחרת. המניפולציות שהציבור עובר, היעדר השקיפות, והכסף הגדול מעקרות את ההליך ה”דמוקרטי” הזה. אם כך, מה הפלא שההצבעה שלנו היא תגובה בלתי מותנית למציאות שמיוצרת במיוחד עבורינו, כחליפה בהתאמה אישית, אותה אנו כמובן מעניקים לאנשי החליפות. האנשים החשובים האלה בטלויזיה.
מכך, כמובן שגם אין שום משמעות לתגיות הנ”ל. מה זה באמת משנה, ימין או שמאל? הויכוחים האלה יוצאים מתוך הנחה שאנחנו באמת משתתפים בתהליך הדמוקרטי. אז זהו שלא. זה לא ימין מול שמאל, חילוניים מול חרדים. זה אזרח מול ממשל, משרתים ואדונים, ועד שלא נבין שאת, לא ישתנה פה כלום.
אז מי אני, פלוני אלמוני, שאציע אלטרנטיבה? פעם חשבתי שח”כ זה, או אחרת יכול היה להציג אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי. אבל כולם חלק מהשיטה הקלוקלת. הם לא אלטרנטיבה. הם עוד מאותו דבר.

אז מה האלטרנטיבה?

הסוף לפוליטיקה… כן כן, לימדו אותנו שפוליטיקה זה לא משהו רע, ושיש כאלה ש”מנצלים” אותה למטרות לא מאוד טהורות. אבל כולנו יודעים שזה צואת שוורים. הפוליטיקה היא הבעיה. ולא ברמה הסיסמאית. כמו שאמר דר’ זליכה, השחיתות האמיתית, המסוכנת, היא מניעת ההשתתפות ב”משחק”.
אני שומר לעצמי את הזכות להרחיב יותר בנושא בפוסט נפרד (או אם תרצו, בתגובות). בינתיים כל מה שאני רוצה לומר הוא שהאלטרנטיבה היחידה והמיידית היא לכתוב מחדש את חוקי המשחק. הדרך היחידה לענות על שאלת 64000 הדולר היא לאפשר לאנשים הראויים להתקרא ‘אלטרנטיבה’ להשתתף במשחק.
עד אז, ברשותכם אמשיך לבקר את ביבי, את יורשיו וצאצאיהם, ככל העולה על רוחי, וזאת מבלי להציג אלטרנטיבה.

HebrewSig

שמאלני, ימני ודו-מיני

שלום שלום,
הבלוג שיחק “דום שתיקה” בשבועיים האחרונים לרגל נסיעת עבודה, ומיד אחריה שפעת ימח שמה וזכרה. אני מקווה ששני הדברים מאחורי, ונוכל להמשיך לנהל את מערכת היחסים האפלטונית שלנו כאן מעל גלי האינטרנט.
לא מזמן היה פה יום כיפור, וכמו רבים וטובים (וכמה לא מי יודע מה טובים גם כן) גם אני הייתי עסוק בקצת אינטרוספקטיבה יהודית טובה. ככה במהלך החג הגעתי להבנה שיש מצב שחטאתי קצת. בתום לב כמובן, אבל חטאתי just the same.
חטאתי בכך שדיברתי לא מעט על ענייני ימין ושמאל. ולא כי אני לא מאמין במה שאני אומר – אני בהחלט כן. אלא שהרי הגענו לא מכבר למסקנה הברורה שמשקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
דיברנו על הסחות הדעת. אבל אולי הגיע הזמן לדבר גם על גניבת הדעת שמבצעים בנו.
אני לא הולך לחדש לאף אחד כלום כשאצטט מתוך ויקיפדיה (יען כי אני עדיין עצלן אחרי אותה השפעת):

הפרד ומשול הוא מונח בפוליטיקה ובסוציולוגיה שמקורו בלטינית “divide et impera”. משמעותו צירוף של פסיכולוגיה מדינית, אַסְטְרָטֶגְיָה צבאית ואסטרטגיה כלכלית שלפיהן ניתן להשיג ולשמור על עוצמתו של השולט על ידי פיצול העוצמה המצויה בידי האחרים לנתחים קטנים. כל נתח שייווצר כתוצאה מהפיצול יהיה בעל עוצמה נמוכה מאשר הגוף שהיה קיים בעבר. השימוש במונח מקובל גם לכינוי השיטה, שלפיה מונעים מגופים קטנים להתאחד ולהשיג עוצמה רבה יותר, מאשר בהיותם במצבם העכשווי. כך נמנעים ממצב שבו יש לפרק גופים גדולים, תהליך שהוא קשה לביצוע.

ולמה אני מצטט אתרים מפוקפקים?
בעיקר כי הגיע הזמן שנכה על חטא. על כך שאיפשרנו לשליטינו מימים ימימה לפצל אותנו ל”מחנות“, “צדדים“, “מגזרים“, “מגדרים“, “סקטורים” ועוד הרבה מילים גסות.

דוגמאות? בבקשה:

מתנחלים” – מה מתנחלים? מי מתנחלים? אה, האנשים האלה שממשלות ישראל לדורותיהן שלחו להתגורר בשטחים שאף פעם לא סופחו למדינת ישראל? (גילוי נאות: עבדכם הדי נאמן התנחל חמש שנים בפתחת רפיח החלומית). לרגע חשבנו שמדובר על פיראטים שהלכו ו”התנחלו” להם בכל מיני מקומות. אפשר (ואף רצוי) לחלוק על רבים ממעשיהם של חלק מתושבי הגדה, אבל השם “מתנחלים” לא ראוי. כי אם הם מתנחלים, אז מה הם תושבי יפו וחיפה ועכו ועוד ועוד? אבל צריך למתג. ובחייאת – איך מתלבש “מתנחבל” הא? מתגלגל טוב על הלשון.
חרדים” – אויי גוואעלט!!! ח-ר-ד-י-ם! כבר מפחיד הא? ואלה באים עם החליפות של האיומים פרה-אינסטאלד. מוזרים כאלה, עם כל מיני אמונות טפלות. ומה עושים חרדים? כמובן – גונבים ממנו את האוכל ישר מן השולחן. והם לא משרתים בצבא! פרזיטים! ולא עובדים! שוב, אפשר (ומה זה רצוי) לחלוק על חלק ממעשיהם ודבריהם. מותר בהחלט לברר איך ניתן לשלב אותם יותר ב”שוק העבודה” (אם כבר מדברים על מושגים ערטילאים). אבל דחיל ראבק – הנה אני מביא לכם עשרים אלף עובדים. יש לכם עבודה בשבילם?
מחנה השלום” – אחחח, איזה כיף להשתייך למועדון האליטיסטי הזה. זהו כמובן המקום היחיד בעולם בו רוצים שלום. כי כל מי שחושב אחרת לא רוצה בו.
המחנה הלאומי” – הגב מזדקף (אצל הבנים לא רק הגב) למשמע השם המחייב הזה. זהו כמובן המועדון האקסקלוסיבי של הציונים, וכל מי שלא שייך – בוגד!
ימין ושמאל” – מכירים את העוקץ של הנסיכה הניגרית? אוי, אני מסכנה, הרעים רוצים להרוג אותי ואני חייבת להוציא את הכסף מגבולות המדינה. נתקלתי בשם שלך… איש אלמוני שאף פעם לא ראיתי, פגשתי או שמעתי עליו בחיי, ורק אתה פלוני יקר יכול לעזור לי. ככה זה עובד כמעט אחד לאחד, וכמו הקזינו – הבית לא מפסיד. יש כמה קליינטים שיוצאים מורווחים כמובן (חלקם בעזרת הבית, וחלק באמת מזליקי כי הצליח לו). אבל הרוב המכריע (שימו לב, זה אנחנו) – יוצא בלי התחתונים, עם האנגאובר רצחני, אבל כשחוזר הביתה לספר לחבר’ה הוא זוכר רק את אורות הניאון המנצנצים והמארחות עם המחשופים הנדיבים.

ימין ושמאל. הפרד ומשול.

משקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
מייצרים משברים, מציעים פתרונות, מפלגים אותנו למחנות, משסים אותנו אחד בשני, ובזמן שאנחנו מסונוורים מאורות הניאון האלה, שולחים ידיים לכיסים שלנו ומוודאים שנמשיך לבוא ולהמר במיטב פתקינו בקזינו הזה שמתפאר בשם “בחירות דמוקרטיות”.
אז מה זה שמאלני, ימני? זו כמובן החלוקה שהמוח שלנו מורגל אליה. אני רואה את עצמי כמי שמחזיק בדיעות “שמאליות”, אבל כמובן שזה לא אומר כלום – ומכאן ההכאה על חטא. בסופו של יום אני איש פשוט ואלמוני. כמו כל אדם אחר בעל דיעות. והייתי שמח אם היו מאפשרים לנו לנהל דיון הגון והוגן, תוך כללי משחק נקיים והוגנים.
אך כמובן, ה”הפרד ומשול” הזה לא בא משום מקום, ויש לו מטרה ברורה. לוודא שאנחנו עסוקים במריבות קטנוניות (באמת קטנוניות), תוך שימוש באיומים קטנים וגדולים כדי ליצור את האשליה של ויכוח אידאולוגי. מתוך ה”אידאולוגיה” הזו – יותר נכון, תוך שימוש ב”אידאולוגיות” האלה – יוצרים את התוצאות הרצויות.
הרצויות למי שבאמת חשוב. רמז דקיק – זה לא אנחנו.
אחת השאלות החביבות עלי בתור כותב היא כמובן “מה היה קורה אם?” – ובכן, מה היה קורה אם היינו מחליטים להפסיק לשחק לידי השליט? מה היה קורה אם היינו מאחדים כוחות לשם הטיית מאזן האימה ממצב בו העם חושש משליטיו למצב בו השליט ירא את עמו (קוראים לזה – דמוקרטיה)?
האמינו לי, כל אלה ה”מתנחלים” בבית הנבחרים, הכי “חרדים” מהמצב בו המחנה הלאומי רודף השלום מרים את קולו ודורש את הכוח שמגיע לו. דמוקרטיה – לא שלטון הרוב, כי אם שלטון העם. לא מנהיג חזק כי אם עם חזק.

עוד על ימין, שמאל ושקרים נוספים:

1. שקרניקים
2. על הבדלים בין שמאלני וסמולני
3. המטריקס
הבמה שלכם, הערות, קושיות, נאצות, הכל פה למטה בלחיצת כפתור.

HebrewSig

הבטחות צריך לקיים

שלום וברוכים הבאים, השבים וקולות החיילים.
שפעת השביתה אותי בשבוע האחרון.אך אל דאגה, אני כבר מתלוצץ עם רופאי.
שניגש ישר לעסק?
מי מכם עם ילדים, בטח שמע את המשפט המתריס הזה “אבל הבטחת!” לפחות פעם אחת. זה ודאי קרה אחרי שהבטחתם משהו, או השתמע כך מדברים שאמרתם, וכשהגיע זמן לקיים, התרחש אחד מאלף דברים שהחיים עשויים לזמן אל פתחנו.
המבט המאוכזב על פני הילדים העציב לבטח את לבבכם, ואולי ניסיתם לומר “אבל לא הבטחנו” או משהו בסגנון.
על זה חייבים לסלוח לעצמנו. הרי מה בסך הכל הבטחנו? ממתק? צעצוע? ללכת לגן השעשועים? אני מרשה לעצמי להניח שלא הבטחתם לקנות הליקופטר לגדול וכרכרה עם סוסים לקטנה… אני מאמין שכולנו (או לפחות רובנו) יודעים שלא נותנים הבטחות שאי אפשר לקיים…

הבטחות 1

אז למה בדיוק שמונים אחוזים מהציבור התאכזבו מכך שביבי וחבריו לקבינט המדיני-בטחוני לא “השמידו” את החמאס?…
יותר מזה, למה בכלל האמינו להבטחה הריקה הזו?
וביבי, מה לו כי ילין? הוא נתן הבטחה שמראש לא יכול היה לקיים…

הבטחות 2

ומה לגבי ידידנו, אביר מעמד הביניים, נסיך יושר המידות, דוכס השוויון בנטל מר יאיר לפיד? מר “לא אשב בממשלה שתעלה מיסים”, אדון “לא אהיה חלק ממשלה שלא תקדם מו”מ לשלום”, מיסטר “איפה הכסף?” מה איתו?
בימי הקמת הממשלה הנוכחית, הוא חזר והתריס כנגד שלי יחימוביץ’ על שבחרה לוותר על ההזדמנות לשמש שרת אוצר, ולהיות חלק מהאופוזיציה.
מה שחלוץ הציונות העובדת הזה שכח, או לא הבין, או כן הבין אך בחר להתעלם כי כל מה שרצה הוא שררה, הוא שבכניסתו לממשלה הזו, הוא בחר לשכוח מכל הבטחותיו. בבחירתו זו, הוא העמיד את עצמו בשורה אחת עם כל מי שהוא התיימר “ללמד פוליטיקה חדשה”. כי מה בדיוק הוא חשב לעצמו? שהרכב הקואליציה הזה יאפשר לו לעשות משהו? לא צריך תעודת בגרות כדי להבין את המילכוד…

הבטחות 3

אגב “פוליטיקה חדשה”…
ידידו, דתי המחמד של אין עתיד, “השר” לכאורה – שי פירון החליט ללמד את ילדינו מה זה יהודי. כן כן, השנה יושם דגש על “זהות יהודית” בבתי הספר.
תקשיבו רבותיי, זה שחתכו לכם אחרי שמונה ימים לא אומר כלום. זה שהנחתם תפילין, התעטפתם בטלית ועליתם לתורה בגיל 13 לא משחק תפקיד בעיצוב הזהות היהודית שלכם. זה שאתם עושים קידוש בערב שבת, הולכים לבית כנסת ביום כיפור או כל חג אחר, עדיין לא מייחד אתכם מהגויים.
הוא, הפטרון של הזהות היהודית, הוא ולא שרף, הוא ורק הוא – שי פירון, כן? – הוא ילמד את ילדיכם להיות יהודי מה הוא.
עוד בתפריט של האח הגדול – שואה לילדים. כי מה יעשה יותר טוב לילדים הלומי קרב מאשר רצח עם לפני הפסקת עשר?
אני לא משווה כמובן בין שטיפת המוח שעושה החמאס, ובין שטיפת המוח שמוביל חברו הדמוקרטי של חסיד אומות העולם לפיד. טפו טפו טפו, עדיין לא מדקלמים בגני הילדים שלנו הצהרות על רצח. אבל שטיפת מוח פאשיסטית היא עדיין שטיפת מוח פאשיסטית.
לא פירון, ובטח לא לפיד ילמדו אותי מה זה יהודי. ועם כל הכבוד, יש מספיק זמן ללמוד על השואה הרבה אחרי הגן. מנסיון, אני לא מרגיש חסך בנושא הזה. עד אוושויץ ומיידאנק הספקתי להגיע גם בלי סיוטי לילה בגיל הרך. וכל זה, עוד בלי לםתוח את הדיון על החדרת מסרים פוליטיים ומשיחיים לכיתות…
אז צא לנו מהורידים מר פירון, ותעזור לחבר שלך כבר למצוא את הכסף. יש המון אנשים בנגב ובדרום מישור החוף שזקוקים לו.
וכבה את האור כשאתה (ושאר השקרניקים) הולכים הביתה.
יאללה ביי,

HebrewSig

מלחמת יש ברירה קלאסית

רציתי לפתוח בשלום, אבל אין שלום. חשבתי על הפסקת אש, אבל גם זה הפך למילה גסה, אז אולי אפתח באהלן? לא, עוד יחשדו שאני אוהב חמאסניקים… אולי פשוט אתחיל.
על הקרקע לוחמים מחרפים את נפשם בשליחות הממשלה. באויר בין אלפי הרקטות והטילים, טסים להם מטוסי חיל האויר ומוציאים לפועל את פקודות הקרב שלהם. בישובי ישראל אזרחים נמצאים תחת אש טילי החמאס, ובעזה יושבים אחרים וסופגים את אש צה”ל. לזה קורים מלחמה.
ברקע, ובעיקר בפייסבוק, מתנהלת מזה כמה שבועות אחת השיחות האלימות, המבישות ומהמפחידות בתולדות הרשת. והשיחה הזו מתנהלת בין ישראלים לישראלים.
החל ב”קמפיין הנקמה” בעקבות מציאת גופות שלושת הנערים הישראלים שנרצחו. המשך בויכוחים הרבים סביב הירצחו של הנער הערבי בירושלים ובעוד אנחנו מדברים – במריבות אינסופיות סביב המבצע בעזה.
וככל שהשיח אפשרי דרך המדיה הזו (רשת) כך רמתו יורדת במהירות מופרזת שעלולה להביא לאובדן שליטה ולאסון, לא פחות.
כל מי שידו משגת, עושה לוג-אין לפייסבוק ושופך חמתו על הגויים. אופס. לא גויים, על אלה שעד אתמול קרא להם אחים.
לפי מה שקורה ברשת (ומחלחל במהירות לשטח), בימים אלה אסור להביע דיעה שונה מאשר המסר הרשמי של ממשלת ישראל. בעצם מותר. רק אם זה יותר ימינה מביבי.
כל מה שנוטה שמאלה, נתקל בקללות, נאצות, איומים מכל מיני סוגים ולאחרונה גם באלימות פיזית.
הנה ניסוי קטן –
נסו בזמנכם החופשי להביע אמפטיה לילדים פלסטינאים בעזה. נראה אתכם. התגובות יגיעו צ’יק צ’ק. התגובות המתונות יתחילו ב “ומה עם הילדים שלנו?” בתוספת קללה או שתיים, ככה, על הדרך. הפחות מתונות ישלבו אלמנטים של איום, או המלצות לסדר היום כגון “לך לעזה עם החברים שלך מהחמאס!”
ובסך הכל מה אמר הבנאדם? שצר לו שמתים ילדים? איזה יחסי ציבור טובים מזה יש? הנה, העולם האנטישמי רואה ישראלי הומני. זה שאותו אדם הביע צער על הרג ילדים, לא אומר שהוא לא מגנה פגיעה או איום על ילדים ישראלים… זה בסך הכל אומר את מה שזה אומר… ילדים לא נולדים שונאים. לא ילדינו ולא ילדיהם.
ונניח שאמר משהו יותר מזה. נניח שטען שישראל שוגה, והמלחמה לא מוצדקת, ועוד ועוד… אז אמר. הרי אנחנו מדינה דמוקרטית, לא?  וברמה האישית – איך אפשר לרדת כל כך נמוך?
בזמן לחימה, יש נטיה אוטומטית ימינה. הרגש הלאומי עולה ומאיים להפוך ללאומני (וגם הופך).
ואז, ככה בלי לשים לב, זה הופך לנורמה. וכל זב חוטם מתחיל לשלוח שמאלנים לתאי גזים! לטבח, ושאר גזרי דין בשם אומרם.
ואפילו לא דיברתי על “ערבים”. מהם כנראה בכלל נשללה זכות הדיבור. בלי קשר למיהם, מה דעתם, איפה הם חיים… “להם”בטח ובטח אסור לפתוח את הפה…
מעבר לבחילה שה”דיון” הזה מעלה, בואו נשים לב לצביעות הגלומה בתוכו.
“כולם יודעים” שהחמאס מרעיל את הילדים מגיל צעיר ושוטף להם את המוח עם פרופגאנדה של שנאה. כולם מציגים את זה לעולם ומראים שאין עם מי לדבר, כי מגיל אפס מלמדים אותם לשנוא אותנו.
ומה בדיוק אנחנו עושים? מה אנחנו חושבים שיקרה עם הילדים שלנו, שקולטים את המסרים המחרידים שלנו? לאיזה סוג של מבוגרים הם יגדלו? אז נכון, בבתי הספר שלנו לא מלמדים שנאה. אבל בבית… מהאנשים עליהם הילדים מסתכלים כדמויות חיקוי כמודל… אם אנחנו נתנהג ככה, איזה אזרחים אנחנו מגדלים? בבית הספר ילמדו אותם דמוקרטיה, ובבית אנחנו מלמדים אותם שלמי שחושב אחרת מאיתנו צריך להרביץ…
“כולם יודעים” שמצב זכויות האדם אצל “הערבים” ירוד. כולם יודעים שאי אפשר לדבר נגד חמאס בחופשיות, כי תמיד יש איום באלימות.
ומה קורה אצלנו עכשיו? מותר לדבר בחופשיות בישראל? מותר לומר כל דיעה? בדמוקרטיה היחידה במזה”ת? או שלרגל המלחמה, עדיין צריך להתיישר לימין, פן מישהו “יוריד לנו לאטמה”?
ומה השורה התחתונה פה? כולנו עסוקים במלחמה מול החמאס. במלחמה על זכות קיומנו ועוד שאר כינויים.
אבל זו לא מלחמה. זה “רק” קרב. זה קרב אחד בתוך מלחמת הקיום שלנו כישראלים. ניתן להביט על הקרב הזה כמלחמת אין ברירה. אין לי שום רצון להיכנס לויכוח הזה כאן.
אבל המלחמה האמיתית שלנו, היא מלחמת יש ברירה קלאסית.
זו המלחמה שתיארתי כאן, שמתרחשת במקביל למבצע. והיא מלחמת אחים שמחריבה כל חלקה טובה. היא מלחמה שלחמאס אין בה שום תפקיד. היא מלחמה שאין לנו אופציה להפסיד בה. חייבים לנצח אותה. “אותה” ולא “בה“. כי בסוף הקרב עם חמאס, בסופו אין ספק שישראל תישאר על מקומה, נישאר עם עצמנו.
השאלה היא האם בסוף הקרב הזה, נרצה להיות מדינה דמוקרטית ומתוקנת, או שנמשיך לדרדר את הדיון לביבים, ולאלימות, נמשיך להתכתש ונגשים את חלום החמאס?

HebrewSig