על נדבנים ופרזיטים

מכירים את כתבות התדמית האלה שעוסקות באחד מהנדבנים המפורסמים? יש להן תבנית די קבועה:

Continue reading

משבר זהות

שלום לכם. תודה שקפצתם שוב לביקור.

בתקופה האחרונה – בעיקר לאור ה”בחירות” בישראל – אבל לא רק, אני רואה ושומע המון ויכוחים (שלא לומר מריבות) שסובבים סביב נושא אחד. ולא תמיד המעורבים בויכוחים אלה אפילו מודעים לכך שהם מתעסקים בנושא הנ”ל.

אני מתכוון לנושא הזהות.

אם אקשור את זה ישירות ל”בחירות” וכל התעמולה שניהלו המועמדים למיניהם אז זה מתחיל כמובן בשיוך ל”מחנה אידאולוגי“. מצביעי ליכוד, בית יהודי, ישראל ביתנו – ימין. מצביעי המחנ”צ, מר”צ – שמאל. מצביעי לפיד, כחלון – מרכז וכו’.

אם נניח לרגע לעובדה שאין דבר כזה ימין, שמאל או מרכז, הרי שעמישראל (כפי שאנחנו יודעים) מחולק ל”מחנות“.

בואו נמשיך הלאה.יש גם חלוקה בין אשכנזים, מזרחיים, חרדים, חילוניים ובתוך כל אוכלוסיה כזו, חלוקות פנימיות רבות.

וכמובן שלפני ואחרי הבחירות – מלחמת עולם בין הישראלים. ולמה? כי מישהו כתב משהו על ביבי, ואחר לכלך על בוז’י וההיא אמרה משהו על זהבה, ואח שלה קילל את ליברמן.

מיד מי שמזוהה עם אחד מהנ”ל – מזוהה כי הצביע לו, נזכיר – נעלב, משל הותקף אישית ויוצא להתקפה. לא על דיעותיו של מבקר “נציגו” כי אם על האדם שהביע ביקורת. כאן תבוא גם ההתקפה על ה”מחנה” ה”מנוגד”. משהו כמו – “אתם ה____ (השלם את החסר) ______!

הבעיה היא לא אצל ה”ימני” או ה”שמאלני”. הבעיה אצל כולם. הנה כמה דוגמאות שאני בטוח שנתקלתם בהן בשיטוטיכם ברשת המה זה חברתית:

  • שתוק יא מתנשא! אתה לא יודע כלום!

  • השמאל\ימין לא דמוקרטי, עדיף שלא תהיה לו זכות הצבעה!

ה”שמאלנים” חושבים שהשמש זורחת מאחוריהם. נדמה להם שהם מורמים מאדם ורוח השכינה שורה אך ורק עליהם ומעניקה להם עליונות מוסרית על ה”ימין“. הם כולם מוסר ואהבת האדם. כמובן שהם מתחברים יפה לגנרלים במיל’ למיניהם שביום מוכרים נשק בכל פינה של הגלובוס, וביום מדברים על ה”שלום”. כמובן שבזמן מלחמה, “נציגיהם” מיישרים קו עם השלטון ובקושי פוצים פה (וכשכבר אומרים משהו, זה כדי “לחזק” את ידי ראש הממשלה).

ה”ימנים” לעומתם עסוקים בבכי וקנטרנות. עוד מעט ואחשוב שהם המדוכאים על פני אדמות, למרות שנציגם המובהק יושב על כס המלכות יותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל (למעט בן גוריון – אבל יש זמן). למרות שמאז רצח רבין, רק “ימין” (ואהוד ברק) יושבים בראש הפירמידה המקומית. ראש הממשלה עסוק בהטלת אשמה ודופי בכל מי שאינו הוא, ותומכיו חוזרים על המנטרה. הם כמובן לא טובים יותר מה”שמאלנים“.

עוד ממשבר ה”זהות” הפוקד אותנו.

לפיד רוצה “לשקם” את דרעי. איזה פרופסור פותח ג’ורה על נשים, מרוקאים ושלל נחותים. וה”שד העדתי” יוצא מהבקבוק (כאילו אי פעם היה בתוכו). השבט הלבן השולט בכיפה רוצה שיעזבו אותו כבר מכל הדי די טי הזה, ונמאס לו שהשחורים האלה מתעקשים להעלות על סדר היום את מציאות חייהם. ואחרי שהם (השחורים) הולכים ומצביעים שוב ביבי, אומרים להם לשתוק (או לקחת ציאניד) כי הם הביאו את זה על עצמם. ואולי כדאי להחליף עם. כמובן שלא נשכח את רבנו גרבוז ומתק שפתיו ושאר פנינים נבחרות.

(רק נזכיר תקיפה פיזית של יהונתן גפן ושלל ה”ברכות” שקיבלה אחינועם ניני עם נחיתתה בארץ הקודש.)

ופה אני נזכר בתרגיל מחשבתי שעשו לנו בביה”ס.

לא יודע אם נשאלתם פעם מה אתם מרגישים יותר – יהודים, ישראלים, ציונים? תרגיל מעניין. במיוחד לאור העובדה שהאופציה “בני אדם” לא הופיעה שם. כמובן שהיותנו בני אנוש נלקחה כמובנת מאליה, אבל למה רק שלושת אלה? ומי שלא ציוני? ומה זה בכלל ציוני? האם ציוני זה מה שחשבתם?

אני רק שואל, לא עונה. אתם בהחלט מוזמנים לענות בעצמכם.

והנה אני רואה שלל תגובות של ידידי בפייסבוק, או של פרשנים בתקשורת שקוראים לכולם להירגע כי זה רק דיבורים.

ואני רוצה לומר שכן, אלה רק דיבורים של אדיוטים שימושיים. ומסכים שכדאי שכולנו נרגיע את האוירה. אבל לא פה הבעיה.

עצם הבעיה היא עם יצירת הזהויות האלה והשיוך המלאכותי שלנו לתוכם. וזה לא קשור לדיבורים או למעשים. זה קשור להפרד ומשול. כל כך קל לגרום לנו להתעסק יומם ולילה בפילוג ופיצול ולא להשאיר לנו זמן, או פתיחות לחשוב על בעיות העומק. כשאנחנו במגננה או מתקפה – בהתאם ל”מחנה” ה”אידאולוגי” או ה”אנתרופולוגי” שלנו – הרבה יותר קל לשלוט בנו בצורה אפקטיבית. הרבה פחות סביר שנוכל לפתח מודעות אמיתית.

ועד הפעם הבאה, אתם מוזמנים להשאיר תגובות (אבל דיר באלק, אני מרוקאי סכין), לשתף (אלא אם אתם פרסים קמצנים) או לעשות לייק (כמו פולנים טובים, ומה יגידו השכנים?). מה שציוני בעיניכם.

HebrewSig

שמאלני, ימני ודו-מיני

שלום שלום,
הבלוג שיחק “דום שתיקה” בשבועיים האחרונים לרגל נסיעת עבודה, ומיד אחריה שפעת ימח שמה וזכרה. אני מקווה ששני הדברים מאחורי, ונוכל להמשיך לנהל את מערכת היחסים האפלטונית שלנו כאן מעל גלי האינטרנט.
לא מזמן היה פה יום כיפור, וכמו רבים וטובים (וכמה לא מי יודע מה טובים גם כן) גם אני הייתי עסוק בקצת אינטרוספקטיבה יהודית טובה. ככה במהלך החג הגעתי להבנה שיש מצב שחטאתי קצת. בתום לב כמובן, אבל חטאתי just the same.
חטאתי בכך שדיברתי לא מעט על ענייני ימין ושמאל. ולא כי אני לא מאמין במה שאני אומר – אני בהחלט כן. אלא שהרי הגענו לא מכבר למסקנה הברורה שמשקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
דיברנו על הסחות הדעת. אבל אולי הגיע הזמן לדבר גם על גניבת הדעת שמבצעים בנו.
אני לא הולך לחדש לאף אחד כלום כשאצטט מתוך ויקיפדיה (יען כי אני עדיין עצלן אחרי אותה השפעת):

הפרד ומשול הוא מונח בפוליטיקה ובסוציולוגיה שמקורו בלטינית “divide et impera”. משמעותו צירוף של פסיכולוגיה מדינית, אַסְטְרָטֶגְיָה צבאית ואסטרטגיה כלכלית שלפיהן ניתן להשיג ולשמור על עוצמתו של השולט על ידי פיצול העוצמה המצויה בידי האחרים לנתחים קטנים. כל נתח שייווצר כתוצאה מהפיצול יהיה בעל עוצמה נמוכה מאשר הגוף שהיה קיים בעבר. השימוש במונח מקובל גם לכינוי השיטה, שלפיה מונעים מגופים קטנים להתאחד ולהשיג עוצמה רבה יותר, מאשר בהיותם במצבם העכשווי. כך נמנעים ממצב שבו יש לפרק גופים גדולים, תהליך שהוא קשה לביצוע.

ולמה אני מצטט אתרים מפוקפקים?
בעיקר כי הגיע הזמן שנכה על חטא. על כך שאיפשרנו לשליטינו מימים ימימה לפצל אותנו ל”מחנות“, “צדדים“, “מגזרים“, “מגדרים“, “סקטורים” ועוד הרבה מילים גסות.

דוגמאות? בבקשה:

מתנחלים” – מה מתנחלים? מי מתנחלים? אה, האנשים האלה שממשלות ישראל לדורותיהן שלחו להתגורר בשטחים שאף פעם לא סופחו למדינת ישראל? (גילוי נאות: עבדכם הדי נאמן התנחל חמש שנים בפתחת רפיח החלומית). לרגע חשבנו שמדובר על פיראטים שהלכו ו”התנחלו” להם בכל מיני מקומות. אפשר (ואף רצוי) לחלוק על רבים ממעשיהם של חלק מתושבי הגדה, אבל השם “מתנחלים” לא ראוי. כי אם הם מתנחלים, אז מה הם תושבי יפו וחיפה ועכו ועוד ועוד? אבל צריך למתג. ובחייאת – איך מתלבש “מתנחבל” הא? מתגלגל טוב על הלשון.
חרדים” – אויי גוואעלט!!! ח-ר-ד-י-ם! כבר מפחיד הא? ואלה באים עם החליפות של האיומים פרה-אינסטאלד. מוזרים כאלה, עם כל מיני אמונות טפלות. ומה עושים חרדים? כמובן – גונבים ממנו את האוכל ישר מן השולחן. והם לא משרתים בצבא! פרזיטים! ולא עובדים! שוב, אפשר (ומה זה רצוי) לחלוק על חלק ממעשיהם ודבריהם. מותר בהחלט לברר איך ניתן לשלב אותם יותר ב”שוק העבודה” (אם כבר מדברים על מושגים ערטילאים). אבל דחיל ראבק – הנה אני מביא לכם עשרים אלף עובדים. יש לכם עבודה בשבילם?
מחנה השלום” – אחחח, איזה כיף להשתייך למועדון האליטיסטי הזה. זהו כמובן המקום היחיד בעולם בו רוצים שלום. כי כל מי שחושב אחרת לא רוצה בו.
המחנה הלאומי” – הגב מזדקף (אצל הבנים לא רק הגב) למשמע השם המחייב הזה. זהו כמובן המועדון האקסקלוסיבי של הציונים, וכל מי שלא שייך – בוגד!
ימין ושמאל” – מכירים את העוקץ של הנסיכה הניגרית? אוי, אני מסכנה, הרעים רוצים להרוג אותי ואני חייבת להוציא את הכסף מגבולות המדינה. נתקלתי בשם שלך… איש אלמוני שאף פעם לא ראיתי, פגשתי או שמעתי עליו בחיי, ורק אתה פלוני יקר יכול לעזור לי. ככה זה עובד כמעט אחד לאחד, וכמו הקזינו – הבית לא מפסיד. יש כמה קליינטים שיוצאים מורווחים כמובן (חלקם בעזרת הבית, וחלק באמת מזליקי כי הצליח לו). אבל הרוב המכריע (שימו לב, זה אנחנו) – יוצא בלי התחתונים, עם האנגאובר רצחני, אבל כשחוזר הביתה לספר לחבר’ה הוא זוכר רק את אורות הניאון המנצנצים והמארחות עם המחשופים הנדיבים.

ימין ושמאל. הפרד ומשול.

משקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
מייצרים משברים, מציעים פתרונות, מפלגים אותנו למחנות, משסים אותנו אחד בשני, ובזמן שאנחנו מסונוורים מאורות הניאון האלה, שולחים ידיים לכיסים שלנו ומוודאים שנמשיך לבוא ולהמר במיטב פתקינו בקזינו הזה שמתפאר בשם “בחירות דמוקרטיות”.
אז מה זה שמאלני, ימני? זו כמובן החלוקה שהמוח שלנו מורגל אליה. אני רואה את עצמי כמי שמחזיק בדיעות “שמאליות”, אבל כמובן שזה לא אומר כלום – ומכאן ההכאה על חטא. בסופו של יום אני איש פשוט ואלמוני. כמו כל אדם אחר בעל דיעות. והייתי שמח אם היו מאפשרים לנו לנהל דיון הגון והוגן, תוך כללי משחק נקיים והוגנים.
אך כמובן, ה”הפרד ומשול” הזה לא בא משום מקום, ויש לו מטרה ברורה. לוודא שאנחנו עסוקים במריבות קטנוניות (באמת קטנוניות), תוך שימוש באיומים קטנים וגדולים כדי ליצור את האשליה של ויכוח אידאולוגי. מתוך ה”אידאולוגיה” הזו – יותר נכון, תוך שימוש ב”אידאולוגיות” האלה – יוצרים את התוצאות הרצויות.
הרצויות למי שבאמת חשוב. רמז דקיק – זה לא אנחנו.
אחת השאלות החביבות עלי בתור כותב היא כמובן “מה היה קורה אם?” – ובכן, מה היה קורה אם היינו מחליטים להפסיק לשחק לידי השליט? מה היה קורה אם היינו מאחדים כוחות לשם הטיית מאזן האימה ממצב בו העם חושש משליטיו למצב בו השליט ירא את עמו (קוראים לזה – דמוקרטיה)?
האמינו לי, כל אלה ה”מתנחלים” בבית הנבחרים, הכי “חרדים” מהמצב בו המחנה הלאומי רודף השלום מרים את קולו ודורש את הכוח שמגיע לו. דמוקרטיה – לא שלטון הרוב, כי אם שלטון העם. לא מנהיג חזק כי אם עם חזק.

עוד על ימין, שמאל ושקרים נוספים:

1. שקרניקים
2. על הבדלים בין שמאלני וסמולני
3. המטריקס
הבמה שלכם, הערות, קושיות, נאצות, הכל פה למטה בלחיצת כפתור.

HebrewSig