(תשעה באב (חומר למחשבה

שלום לכם,

רבות נכתב פה בבלוג על שנאת חינם ואהבת חינם. הנה כמה דוגמאות:

הנה מגיע תשעה באב, יום בו אנחנו זוכרים את חורבן בתי המקדש ומקובלת הטענה שבגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. בכל שנה רבים צמים ביום הזה. כותבים כאלה ואחרים מעלים על הדף טורים מיוחדים. כולנו עוצרים לשניה (כמו ביום כיפור) וחושבים על נושא שנאת חינם.

הבעיה שהעם הזה קשה עורף. וסובל מאמנזיה קשה, כי החל מצאת הצום חוזרים לשגרע…

פה, הייתי רוצה לשתף מאמר משנת 2012  ותודה לידידי סיוון ירט (כותב מעניין בפני עצמו) על השיתוף דרך פייסבוק.

מאמר שהוא ניתוח פוליטי מעמיק של תקופה רחוקה. אבל מה שנכתב, נקרא – בין השורות – כניתוח די מדוייק של מה שקורה בארצנו בשנים אלו ממש. עוד הוכחה לכך שההיסטוריה היא מחזורית.

ומה שבולט – למי שרוצה באמת להתבונן – הוא כמה הפיצול מזיק ברמה הלאומית, האישית והגלובאלית.

מקווה שהקישורים הללו נתנו לקורא\ת הנכבד\ה מספיק חומר למחשבה.

צום מועיל לצמים, וממני – אהבה. בחינם אין כסף. ללא הבדל דת, גזע, מין ושלל הפרדות והגדרות.

נשתמע בקרוב,

Continue reading

שמאלני, ימני ודו-מיני

שלום שלום,
הבלוג שיחק “דום שתיקה” בשבועיים האחרונים לרגל נסיעת עבודה, ומיד אחריה שפעת ימח שמה וזכרה. אני מקווה ששני הדברים מאחורי, ונוכל להמשיך לנהל את מערכת היחסים האפלטונית שלנו כאן מעל גלי האינטרנט.
לא מזמן היה פה יום כיפור, וכמו רבים וטובים (וכמה לא מי יודע מה טובים גם כן) גם אני הייתי עסוק בקצת אינטרוספקטיבה יהודית טובה. ככה במהלך החג הגעתי להבנה שיש מצב שחטאתי קצת. בתום לב כמובן, אבל חטאתי just the same.
חטאתי בכך שדיברתי לא מעט על ענייני ימין ושמאל. ולא כי אני לא מאמין במה שאני אומר – אני בהחלט כן. אלא שהרי הגענו לא מכבר למסקנה הברורה שמשקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
דיברנו על הסחות הדעת. אבל אולי הגיע הזמן לדבר גם על גניבת הדעת שמבצעים בנו.
אני לא הולך לחדש לאף אחד כלום כשאצטט מתוך ויקיפדיה (יען כי אני עדיין עצלן אחרי אותה השפעת):

הפרד ומשול הוא מונח בפוליטיקה ובסוציולוגיה שמקורו בלטינית “divide et impera”. משמעותו צירוף של פסיכולוגיה מדינית, אַסְטְרָטֶגְיָה צבאית ואסטרטגיה כלכלית שלפיהן ניתן להשיג ולשמור על עוצמתו של השולט על ידי פיצול העוצמה המצויה בידי האחרים לנתחים קטנים. כל נתח שייווצר כתוצאה מהפיצול יהיה בעל עוצמה נמוכה מאשר הגוף שהיה קיים בעבר. השימוש במונח מקובל גם לכינוי השיטה, שלפיה מונעים מגופים קטנים להתאחד ולהשיג עוצמה רבה יותר, מאשר בהיותם במצבם העכשווי. כך נמנעים ממצב שבו יש לפרק גופים גדולים, תהליך שהוא קשה לביצוע.

ולמה אני מצטט אתרים מפוקפקים?
בעיקר כי הגיע הזמן שנכה על חטא. על כך שאיפשרנו לשליטינו מימים ימימה לפצל אותנו ל”מחנות“, “צדדים“, “מגזרים“, “מגדרים“, “סקטורים” ועוד הרבה מילים גסות.

דוגמאות? בבקשה:

מתנחלים” – מה מתנחלים? מי מתנחלים? אה, האנשים האלה שממשלות ישראל לדורותיהן שלחו להתגורר בשטחים שאף פעם לא סופחו למדינת ישראל? (גילוי נאות: עבדכם הדי נאמן התנחל חמש שנים בפתחת רפיח החלומית). לרגע חשבנו שמדובר על פיראטים שהלכו ו”התנחלו” להם בכל מיני מקומות. אפשר (ואף רצוי) לחלוק על רבים ממעשיהם של חלק מתושבי הגדה, אבל השם “מתנחלים” לא ראוי. כי אם הם מתנחלים, אז מה הם תושבי יפו וחיפה ועכו ועוד ועוד? אבל צריך למתג. ובחייאת – איך מתלבש “מתנחבל” הא? מתגלגל טוב על הלשון.
חרדים” – אויי גוואעלט!!! ח-ר-ד-י-ם! כבר מפחיד הא? ואלה באים עם החליפות של האיומים פרה-אינסטאלד. מוזרים כאלה, עם כל מיני אמונות טפלות. ומה עושים חרדים? כמובן – גונבים ממנו את האוכל ישר מן השולחן. והם לא משרתים בצבא! פרזיטים! ולא עובדים! שוב, אפשר (ומה זה רצוי) לחלוק על חלק ממעשיהם ודבריהם. מותר בהחלט לברר איך ניתן לשלב אותם יותר ב”שוק העבודה” (אם כבר מדברים על מושגים ערטילאים). אבל דחיל ראבק – הנה אני מביא לכם עשרים אלף עובדים. יש לכם עבודה בשבילם?
מחנה השלום” – אחחח, איזה כיף להשתייך למועדון האליטיסטי הזה. זהו כמובן המקום היחיד בעולם בו רוצים שלום. כי כל מי שחושב אחרת לא רוצה בו.
המחנה הלאומי” – הגב מזדקף (אצל הבנים לא רק הגב) למשמע השם המחייב הזה. זהו כמובן המועדון האקסקלוסיבי של הציונים, וכל מי שלא שייך – בוגד!
ימין ושמאל” – מכירים את העוקץ של הנסיכה הניגרית? אוי, אני מסכנה, הרעים רוצים להרוג אותי ואני חייבת להוציא את הכסף מגבולות המדינה. נתקלתי בשם שלך… איש אלמוני שאף פעם לא ראיתי, פגשתי או שמעתי עליו בחיי, ורק אתה פלוני יקר יכול לעזור לי. ככה זה עובד כמעט אחד לאחד, וכמו הקזינו – הבית לא מפסיד. יש כמה קליינטים שיוצאים מורווחים כמובן (חלקם בעזרת הבית, וחלק באמת מזליקי כי הצליח לו). אבל הרוב המכריע (שימו לב, זה אנחנו) – יוצא בלי התחתונים, עם האנגאובר רצחני, אבל כשחוזר הביתה לספר לחבר’ה הוא זוכר רק את אורות הניאון המנצנצים והמארחות עם המחשופים הנדיבים.

ימין ושמאל. הפרד ומשול.

משקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
מייצרים משברים, מציעים פתרונות, מפלגים אותנו למחנות, משסים אותנו אחד בשני, ובזמן שאנחנו מסונוורים מאורות הניאון האלה, שולחים ידיים לכיסים שלנו ומוודאים שנמשיך לבוא ולהמר במיטב פתקינו בקזינו הזה שמתפאר בשם “בחירות דמוקרטיות”.
אז מה זה שמאלני, ימני? זו כמובן החלוקה שהמוח שלנו מורגל אליה. אני רואה את עצמי כמי שמחזיק בדיעות “שמאליות”, אבל כמובן שזה לא אומר כלום – ומכאן ההכאה על חטא. בסופו של יום אני איש פשוט ואלמוני. כמו כל אדם אחר בעל דיעות. והייתי שמח אם היו מאפשרים לנו לנהל דיון הגון והוגן, תוך כללי משחק נקיים והוגנים.
אך כמובן, ה”הפרד ומשול” הזה לא בא משום מקום, ויש לו מטרה ברורה. לוודא שאנחנו עסוקים במריבות קטנוניות (באמת קטנוניות), תוך שימוש באיומים קטנים וגדולים כדי ליצור את האשליה של ויכוח אידאולוגי. מתוך ה”אידאולוגיה” הזו – יותר נכון, תוך שימוש ב”אידאולוגיות” האלה – יוצרים את התוצאות הרצויות.
הרצויות למי שבאמת חשוב. רמז דקיק – זה לא אנחנו.
אחת השאלות החביבות עלי בתור כותב היא כמובן “מה היה קורה אם?” – ובכן, מה היה קורה אם היינו מחליטים להפסיק לשחק לידי השליט? מה היה קורה אם היינו מאחדים כוחות לשם הטיית מאזן האימה ממצב בו העם חושש משליטיו למצב בו השליט ירא את עמו (קוראים לזה – דמוקרטיה)?
האמינו לי, כל אלה ה”מתנחלים” בבית הנבחרים, הכי “חרדים” מהמצב בו המחנה הלאומי רודף השלום מרים את קולו ודורש את הכוח שמגיע לו. דמוקרטיה – לא שלטון הרוב, כי אם שלטון העם. לא מנהיג חזק כי אם עם חזק.

עוד על ימין, שמאל ושקרים נוספים:

1. שקרניקים
2. על הבדלים בין שמאלני וסמולני
3. המטריקס
הבמה שלכם, הערות, קושיות, נאצות, הכל פה למטה בלחיצת כפתור.

HebrewSig

מי שמאמין לא מפחד

שלום וסליחה כפרות,
פורים תמיד היה ונשאר החג האהוב עלי. במיוחד העניין עם העדלאידע. אבל חגי תשרי תמיד היו וכנראה ימשיכו להיות הכי קרובים לליבי. הזכרונות הכי חזקים שלי הם מערב ראש השנה ומיום כיפור.
אבא שלי, שתפקד רוב השנים כחזן בחגים ומועדים היה לובש לבן, ובשנים בהן לא הייתי אנטי, הייתי מצטרף אליו לחלק לא קטן מהתפילות בבית הכנסת. הייתי יושב מאחורה, ועוקב אחרי התפילה, מאזין לקול של אבא ומנסה להבין את חלק מהמילים המוזרות האלה שבסידור.
אבא שלי היה אדם מאמין. לא דתי, לא “מסורתי”. אדם מאמין. ומה ההבדל?
מה שאבא שלי לימד אותי – במעשיו – הוא שאין שום סיבה לחכות עד ליום כיפור כדי לשמור על דף חלק. ‘דרך ארץ קדמה לתורה‘ לא היתה סיסמא אצלנו אלא דרך חיים. אם לא עושים רע לאיש, אין על מה לכפר. ואם בשוגג עשיתי משהו לא יפה – אין שום בושה בלהתנצל. ואת זה אפשר לעשות מיד, ולא כשמגיע יום הדין.
ולמה בכל זאת בית הכנסת ויום כיפור ותפילה? כי אבא היה אדם מאמין. והוא האמין שיש צורך לבקש מחילה מאלוהים. וזו היתה הדרך אותה הכיר היטב.
צמתי פעם אחת בשנת בר המצווה. מאז אני לא. לא דוגל ב”ועיניתם את נפשותיכם“. אני מאמין שקודם כל אדם צריך לדעת לסלוח לעצמו. אנחנו לא מושלמים. הלקאה עצמית, בין אם פיגורטיבית או מילולית, רק מעמיקה רגשות אשם. והדרך הזו לא מובילה לשום דבר חיובי לטעמי.
אני גם לא אחד שיינטור טינה. נראה לי בזבוז אנרגיה נוראי. אני שמח לומר שכמעט ואין לי סיבה לכעוס על איש, כך שזה די קל עבורי. אבל מהיר זעם ככל שאהיה, כך גם מהיר לסלוח.
ראש השנה תמיד היה בשבילי יום מיוחד (גם אם בגילאים שונים הייתי  too cool for school מכדי להראות סימני התרגשות). אני אופטימיסט חסר תקנה… מה לעשות? לא משנה מה היה, אני תמיד רוצה להביט בחצי הכוס המלאה. ותמיד יש ציפיה למשהו טוב. הנה שאלה שישראלים אוהבים לשאול – מה האלטרנטיבה? דיכאון קליני זה מה… כמו לגבי יום כיפור, כך גם נקודת המבט שלי לגבי ראש השנה – להשאיר את העבר בעבר. צריך לקוות לעתיד טוב, ולנצל את ההווה כדי לשפר את הסיכויים שכך גם יהיה.
אז מה אומר היום כדי לשפר את הסיכויים האלה?
שנה טובה לכולם. ללא הבדל דת, גזע, מין, פוליטיקה או גיאוגרפיה. הלוואי שזו תהיה השנה שבה יתהפך הגלגל ויביא איתו הרבה בריאות ושגשוג לכולם. בניגוד לפרסומים קודמים, יש מספיק משאבים בעולם כדי לדאוג לכולם. אני מאחל לכולנו שיתחילו להשתמש במשאבים האלה כדי להבטיח שלא ישאר אדם אחד רעב או מחוסר דיור.
אני רוצה גם לחזור על האיחול שלי לשלום. לא מתנצל על זה. הלוואי שעוד השנה נצליח להגיע לסיום מצב הלוחמה המיותר הזה. בתי הקברות לא נועדו לילדים.
מי יתן וירבו זכויותינו כרימון.
גמר חתימה טובה לכולם.

HebrewSig