ברוך רב שובכם.

תקלות טכניות ושאר ירקות מנעו ממני לכתוב בשבועות האחרונים ומזמן לא כתבתי איזה משהו בעברית. ככה, בשביל החבר’ה.

איזה כייף היה בשבוע שבועיים האחרונים? שרת התרבות הולכת מכות (וירטואליות) עם האומנים. זה קורא לאלה בהמות, היא בוררת מה ראוי להיקרא אומנות ומה לא, אלה צורחים, וזו מתעללת בשפה העברית. וכאילו זה לא הספיק, באה לה הגברת הזו מהקומדי סטור – ג’ודי יש-לה-יותר-מדי-שמות – ומצייצת איזה בדיחמין לשבת כאילו לשבת אין מוצאי שבת.

וכמובן סימפוזיון שלם ברשת (בהשתתפותי החצי ערה) סביב שאלת ה”תרבות“. יושבים המוני ביתישראל ומטיחים אחד בשני “אתם זה לא תרבות” וכשהרוחות מתלהטות כמובן מגיעות ה”ברכות” למיניהן והאשמות על רקע גזעני, סוציו-אקונומי ו\או יעני-פוליטי.

וכשהדם עולה לראש מדברים על “פרימיטיבים” חסרי תרבות.

וזה הרבה פעמים מעלה בי גיחוך, כי… מה זה פרימיטיבי?

מתוך מילוג (http://milog.co.il)

1.שייך לחברה לא מפותחת.
2.כינוי לאדם גס, המוני, צר-אופקים וחסר תרבות.
3.פשוט, מיושן. “למרות הטילים הפרימיטיביים של החמאס הוא הצליח ליצור נזק.”
4.שייך לשלב קדום או ראשוני; בראשיתי; קמאי. “לאחר שהרבה זמן עסק באמנות מסובכת מלאה פרטים עבר לאמנות פרימיטיבית.”

אפילו במילון יש הנגדה בין “פרימיטיבי” לבין “תרבות”.

העולם המערבי, כפי שהוא היום (כפי שעוצב ברבות השנים) נתפס כהיפך של פרימיטיבי. החל בצורת המשטר הנתפסת כמתקדמת וכלה בקידמה טכנולוגית (ראו דעתי בנושא, אגב). בתווך כמובן התרבות שהיא – כזכור לנו – ההיפך מפרימיטיבי. עברנו המון שיטות משטר (במאקרו, לא רק בישראל). קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם. הרבה איזם-מים. דמוקרטיה כזו ואחרת, דיקטטורה כזו ואחרת ושילובים מרתקים של הנ”ל. בסוף נסגרנו על ה”דמוקרטיה” (למה מרכאות? בפעם אחרת. לטובת הפוסט הזה נניח שיש כזו חיה). וזו כמובן גולת הכותרת. הכי היפך מפרימיטיבי.

אמה מה?

שמעתי על כמה אנשים, מוזרים כאלה, שחיים בעיקר בקניה וטנזניה שבאפריקה במין סוג של פרימיטיביות כזו. אין להם מחשב, סל תרופות, חשמל או רכב. אין להם בחירות. אין להם צבא. אין להם בתי כנסת או כנסיות או מסגד. אין להם כסף! אין להם גרוש על התחת.

בקיצור מין פרימיטיבים כאלה (בינינו, הם גם שחורים).

משום מה, הם לא רוצים לקבל את כל הטוב שהמערב מרעיף על העולם ומתעקשים לשמור על אורח חיים פרימיטיבי. מתעקשים לאכול מהטבע, לטפל בעצמם ללא עזרת קופת חולים, ובאופן כללי משתדלים לחיות חיים של חיה ותן לחיות. הם אפילו מתעסקים ב… אומנות.

אז הרשו לי לתהות לכמה רגעים, מי פרימיטיבי? חברה שמקדשת את הקידמה, את הכסף והרכוש גם במחיר של רמיסת אחרים, מלחמות עקובות מדם ורמייה? או חברה שמסתפקת במה שמספק לה הטבע ומסרבת (נכון לכתיבת שורות אלה) להסתנוור מהאורות המנצנצים של הדמוקרטיה המערבית?

נכון, גם הם לא מושלמים. יש מקום בהחלט לשנות מנהג או שניים שראויים לגינוי. אבל מי מאיתנו מושלם? ובכן, האם “פרימיטיבי” הוא היפוכה של “תרבות“? אולי, אבל רק אם זה נכון לכל ההגדרות של “תרבות”.

אז הגברת מירי רגב אינה פרימיטיבית, וכך גם “יריביה” המרים מבין האומנים, ועם ישראל אינו מורכב מ”בהמות” ותתחילו להרגיע!

אל תהיו פרימיטיבים. היו תרבותיים ותנו בלייק, שתפו ואם ממש בא לכם להיות קפוצי תחת תרבותיים כאלה – אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, או כל מה שעולה בראש ממש פה למטה בתגובות.

ועד הפעם הבאה,