פרימיטיבים

ברוך רב שובכם.

תקלות טכניות ושאר ירקות מנעו ממני לכתוב בשבועות האחרונים ומזמן לא כתבתי איזה משהו בעברית. ככה, בשביל החבר’ה.

איזה כייף היה בשבוע שבועיים האחרונים? שרת התרבות הולכת מכות (וירטואליות) עם האומנים. זה קורא לאלה בהמות, היא בוררת מה ראוי להיקרא אומנות ומה לא, אלה צורחים, וזו מתעללת בשפה העברית. וכאילו זה לא הספיק, באה לה הגברת הזו מהקומדי סטור – ג’ודי יש-לה-יותר-מדי-שמות – ומצייצת איזה בדיחמין לשבת כאילו לשבת אין מוצאי שבת.

וכמובן סימפוזיון שלם ברשת (בהשתתפותי החצי ערה) סביב שאלת ה”תרבות“. יושבים המוני ביתישראל ומטיחים אחד בשני “אתם זה לא תרבות” וכשהרוחות מתלהטות כמובן מגיעות ה”ברכות” למיניהן והאשמות על רקע גזעני, סוציו-אקונומי ו\או יעני-פוליטי.

וכשהדם עולה לראש מדברים על “פרימיטיבים” חסרי תרבות.

וזה הרבה פעמים מעלה בי גיחוך, כי… מה זה פרימיטיבי?

מתוך מילוג (http://milog.co.il)

1.שייך לחברה לא מפותחת.
2.כינוי לאדם גס, המוני, צר-אופקים וחסר תרבות.
3.פשוט, מיושן. “למרות הטילים הפרימיטיביים של החמאס הוא הצליח ליצור נזק.”
4.שייך לשלב קדום או ראשוני; בראשיתי; קמאי. “לאחר שהרבה זמן עסק באמנות מסובכת מלאה פרטים עבר לאמנות פרימיטיבית.”

אפילו במילון יש הנגדה בין “פרימיטיבי” לבין “תרבות”.

העולם המערבי, כפי שהוא היום (כפי שעוצב ברבות השנים) נתפס כהיפך של פרימיטיבי. החל בצורת המשטר הנתפסת כמתקדמת וכלה בקידמה טכנולוגית (ראו דעתי בנושא, אגב). בתווך כמובן התרבות שהיא – כזכור לנו – ההיפך מפרימיטיבי. עברנו המון שיטות משטר (במאקרו, לא רק בישראל). קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם. הרבה איזם-מים. דמוקרטיה כזו ואחרת, דיקטטורה כזו ואחרת ושילובים מרתקים של הנ”ל. בסוף נסגרנו על ה”דמוקרטיה” (למה מרכאות? בפעם אחרת. לטובת הפוסט הזה נניח שיש כזו חיה). וזו כמובן גולת הכותרת. הכי היפך מפרימיטיבי.

אמה מה?

שמעתי על כמה אנשים, מוזרים כאלה, שחיים בעיקר בקניה וטנזניה שבאפריקה במין סוג של פרימיטיביות כזו. אין להם מחשב, סל תרופות, חשמל או רכב. אין להם בחירות. אין להם צבא. אין להם בתי כנסת או כנסיות או מסגד. אין להם כסף! אין להם גרוש על התחת.

בקיצור מין פרימיטיבים כאלה (בינינו, הם גם שחורים).

משום מה, הם לא רוצים לקבל את כל הטוב שהמערב מרעיף על העולם ומתעקשים לשמור על אורח חיים פרימיטיבי. מתעקשים לאכול מהטבע, לטפל בעצמם ללא עזרת קופת חולים, ובאופן כללי משתדלים לחיות חיים של חיה ותן לחיות. הם אפילו מתעסקים ב… אומנות.

אז הרשו לי לתהות לכמה רגעים, מי פרימיטיבי? חברה שמקדשת את הקידמה, את הכסף והרכוש גם במחיר של רמיסת אחרים, מלחמות עקובות מדם ורמייה? או חברה שמסתפקת במה שמספק לה הטבע ומסרבת (נכון לכתיבת שורות אלה) להסתנוור מהאורות המנצנצים של הדמוקרטיה המערבית?

נכון, גם הם לא מושלמים. יש מקום בהחלט לשנות מנהג או שניים שראויים לגינוי. אבל מי מאיתנו מושלם? ובכן, האם “פרימיטיבי” הוא היפוכה של “תרבות“? אולי, אבל רק אם זה נכון לכל ההגדרות של “תרבות”.

אז הגברת מירי רגב אינה פרימיטיבית, וכך גם “יריביה” המרים מבין האומנים, ועם ישראל אינו מורכב מ”בהמות” ותתחילו להרגיע!

אל תהיו פרימיטיבים. היו תרבותיים ותנו בלייק, שתפו ואם ממש בא לכם להיות קפוצי תחת תרבותיים כאלה – אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם, או כל מה שעולה בראש ממש פה למטה בתגובות.

ועד הפעם הבאה,

HebrewSig

Continue reading

המשחק הפוליטי – בחירות 2015

שלום לכם וברוכים השבים. היום, בואו נשחק במשחק שכולנו מכירים – בחירות כלליות לכנסת ישראל.

החוקים מוכרים לכולנו. כל אזרח מעל גיל 18 רשאי להצביע, כל אחד יכול להטיל פתק אחד לקלפי. הקולות נספרים ומתורגמים למנדטים. סך כל המנדטים הוא 120. הנשיא בוחר את ראש המפלגה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב קואליציה ומטיל עליו את המשימה לעשות כך. וכן הלאה וכן הלאה.

לפני הבחירות, המפלגות רשאיות לנסות ולשכנע את האזרח להצביע עבורן בעזרת כלי תעמולת בחירות מגוונים (תשדירי בחירות בטלוויזיה, מודעות בעיתונים, מדיה חברתית ושאר ירקות).

כראוי לדמוקרטיה היחידה במזה”ת, כולנו מוזמנים להשתתף במשחק ולהרגיש שתרמנו את חלקנו בקביעת עתידנו. אני ממש דומע לאור המחשבה האצילית הזו, בראותי את גלגלי השיניים של השיטה הדמוקרטית בפעולה.

אבל לפני שאפרוץ בבכי תמרורים מרוב התרגשות והתפעלות מחזון אחרית הימים הזה, אני נזכר שזה משחק. וכמו כל משחק, יש לו מטרות שונות. הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחים\מנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק.

אני לוקח הפסקה מתודית ברצף המחשבה הזה, כדי להתחיל במשחק. עוד נחזור לנקודה הזו בסוף. בינתיים, רק זכרו – מדובר במשחק. משחק פוליטי. מילים כדורבנות.

בפנינו עומדת הבחירה – מי מבין האצילים שמתנדבים לחרף את נפשותיהם עבורנו ראוי לקולנו? למי להצביע? את מי להמליך? הרשו לי להכניס את הראש החולה שלי למיטה העוד יותר חולה הזו. סדר המפלגות אקראי לחלוטין (איך שבאו לי בראש באותו רגע).

הליכוד

נתחיל במפלגה השלטת. הליכוד – מפא”י החדשה? חולשת בעזרת מקורבים על כל חלקה טובה? מפלגת ה”לא תעשה”? מפלגת ה”המפא”י אשמה?” מפלגת חורבן היחסים עם ארה”ב? מפלגתו של המלך נהנתניהו השלישי? לכם אתם רוצים שאצביע? אגב, השם לא נראה כל כך מתאים. “ליכוד”. מה כל כך מלוכד בדנונים והארדנים וחבר מריעיהם? כדאי לשקול מחדש.

העבודה

מפלגת האבוּדה פשטה את הרגל. החל בסכינאות הפנים מפלגתית, המשך בזחילה חוזרת ונשנית לקואליציות שונות ומשונות, וכלה בחבירות אומללות לכל מיני מריעין בישין. אופוזיצית-שמאל שתומכת במלחמה, ש”לכאורה” טובעת בעצמה בים של שחיתות. לא אמת ולא נעליים. שקר החן והבל היופי.

יש עתיד

האומנם יש? בעלת פטנט בישראל. בנה לך מפלגה. והרי הצעדים – הרכב לך מפלגה של חבר’ה. הצג אותם אחד, אחד כאילו מדובר בפרומו לסדרת טלויזיה. הרכיבים: ראוי אחד “ביטחוניסט”, אחד “כלכליסט”, אחד “פילוסוף”, אחד “דוס מחמד”, אחת “אישה כנועה”, ואחד שאינו יודע לשאול. מצא נושא בראש סדר היום. רכוב עליו השכם וערב. מצא שם קליט וקדימה לדרך. את הפטנט של דיקטטור שקובע בעצמו את רשימתו הם ירשו מועדות מסדרות למיניהן וליברמן. הכל ברור? אוקיי. אה. חוץ מדבר אחד – מה בדיוק אתם רוצים? אנטי חרדים, אנטי-אנטי (לפיד לא דוגל בחרמות), בעד מלחמה ונגד מלחמה, בעד “קפיטליזם של חמלה” (סוג של אוקסימורון). וכמובן, הכי חשוב – לימדו מהר את החוקים של ה”פוליטיקה החדשה”. שיעור מאלף לאזרח בקבלת אחריות על מחדלים. יש עתיד. לא בבית ספרנו.

הבית היהודי

מה בדיוק יהודי בבית הזה? לא, באמת. הכיפה של בנט? העיניים של איילת שקד? השותפות המלאה לאידאולוגיה קפיטליסטית חזירית? זו המכילה את הנשך, רדיפת העני, הפרשת מעשר לעשירים? לא נשמע כל כך יהודי. מפלגה שבראשה אדם אחראי, כזה המעריך את יחסי החוץ של המדינה? בעיקר עם שותפתה הגדולה ביותר? כזה היודע להאשים את שותפו (האח לבית היהודי של לפיד) בלקיחת קרדיט (דרך אשתו) אך גונב קרדיט בעצמו? האח הלא מתנצל? סליחה, אח שלו, לא מספיק יהודי בשבילי.

ישראל ביתנו

נראה לי חובב סקי, ליברמן. מאגף מימין, חותך לשמאל, דופק רייס במרכז ושוב חותך הצידה, מתיז ערימת (שלג) צוננים בעיני הציבור. לכאורה נאשם בכך, לכאורה חצי ממפלגתו מואשמת בזה, לכאורה מפלגה שיש לה משהו שונה לומר לנו על החיים בארץ הקודש. ליברמן בפוליטיקה כבר שנים ארוכות. עדיין מנסה להבין מה הוא לעזאזל רוצה. עד שנפענח את מצע המפלגה (או עד לפירוקה), אניח לפתק הזה בצד.

מרצ

מפלגת ה”שמאל”. מפלגת “זכויות האדם”. אה, זאת שגיבתה את ראש הממשלה במהלך צוק איתן ללא הסתייגות? השמאלנית הזאת? לא יותר מדי מרץ ניכר מהמפלגונת הזו. הבלחה אמיצה של אילן גילאון לגבעת עמל ו…זהו. אופוזיציה לוחמת? כפי שנראה, תהווה פלאג-אין לקואליציה הבאה (כפי שכבר היוותה, לפחות בהתנהלותה עם זו הנוכחית). לא חש כל מרצ להצביע למרצ במרץ.

ש”ס-אלי ישי

כאילו ישראל ביתנו רק בגרסא החרדית. דרך אגב, למעט שמות משפחה, מה בדיוק מזרחי במפלגה הזו? מה מבדיל אותה מכל מפלגה חרדית אחרת? ומה בדיוק יבדיל את מפלגתו של ישי מש”ס? נראה שקיומה בא כדי להצדיק (לפחות למראית עין) את טענותיהם של שונאי החרדים למיניהם. בזבוז קול.

חד”ש

היי, מה חד”ש? מה בדיוק עושים בחד”ש? תגידו, חד”ש זה המר”צ החד”ש? יעני שמאל-שמאל? זה שמאל לאנשים שחושבים יותר מ”הארץ”?

חרדים

סליחה על ההכללה. פעם זה דגל התורה, תמיד אגודת ישראל, יהדות התורה. זה ממש לא משנה, מכיוון שאם ישנן מפלגות שעושות בדיוק את מה שהן אומרות, כאלה המייצגות את ציבור בוחריהן בצורה מקסימלית, הרי אלה החרדים. הרבה יותר יהודי מבנט, אבל קצת יותר מדי בשבילי.

ערבים

שוב, סליחה על ההכללה. זה נובע מהעובדה שאין למפלגות האלה שום יתרון על אלה ה”יהודיות”. לא מצאו שם פטנט חדש כזה שמבדיל אותן משאר ים הפוליטיקה המאוסה. אולי האנטגוניזם המובנה. טוב, הייתי שמח לעלוץ בעקיצותיהם את השלטון אם אלה לא היו בוחנות מחדש את גבולות חופש הביטוי. יתרה מכך, לעניות דעתי – הן כושלות במילוי תפקידן המרכזי. ומשום שאין חד”ש גם פה, לא בוחר.

כולנו

לפני שכולכם מתנפלים. לא, אין שום דמיון ב-כ-ל-ל ל”יש עתיד”. אין שום דבר במשותף לשתי המפלגות הבכלל לא אופנתיות האלה. הכחלון על הסוס הלבן אפילו לא העלה על דעתו לרכוב על נושא פופוליסטי אל עבר השקיעה. הוא לא חולם על להציג את רשימתו אחד, אחד כמו בפרומו לסדרת טלויזיה. אז מה דומה ל”יש עתיד”? כלום! הנה עוד ניגוד. בעוד לפיד אינו דוגל בחרמות, הנה כחלון הכריז בצורה הברורה ביותר שאינו פוסל איש. עכשיו ברור למה זה שונה? טוב. אז הגרסא הפחות אשכנזית-אליטיסטית של “יש עתיד” תומכת בשוק חופשי ש”מחזיר את הכוח לידי האזרח” (ממש כמו בנושא המאוד לא פופוליסטי של סלולר, כן?). שזה שונה לחלוטין מהקפיטליזם של חמלה של האשכנזי הזה מהטלויזיה.מבולבלים? טוב מאוד. כי זה בדיוק מה שכחלון רוצה. אני, ברשותכם לא אתבלבל וגם לא אצביע “כולנו”.

נראה לי שדיברנו על כולם.

אז עכשיו נשאלת השאלה הצפויה – נו אז אם אתה רק שלילי ורק דברים רעים יש לך להגיד על כולם, אז למי כן? והאם בכלל להצביע? קודם כל אתם מוזמנים לקרוא מה דעתי בנושא ה”אלטרנטיבה”.

עכשיו, זוכרים שהבטחתי לחזור לנושא המרכזי – המשחק? אז הנה, אני מקיים את הבטחת הבחירות.

כל הכתוב מעלה היה כמובן חלק מהמשחק. המשחק הזה שבו אומרים לנו “לכו להצביע!” ו”לכו להשפיע!” ו”תנו לנו את הכוח לשנות!” ומסתכלים עלינו דרך משקפת של חיידקים ומצחקקים על איזה וויסקי און דה רוקס, בעוד אנחנו גוררים רגליים לקלפי ומשמידים עוד חצי יער במשחק המזוייף שנקרא: הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בתאגיד המתקרא “מדינת ישראל” הכל קבוע מראש. הם, כמו אוהדי בית”ר מהמערכון המיתולוגי של הגשש, רוצים לקבוע מה תהיה התוצאה, מי יהיו השופטים, מה יהיה הקהל ומה יהיה מזג האויר. ההבדל הוא שהם גם מקבלים את הדרישות הללו. טוב, חוץ ממזג האויר (אבל עובדים גם על זה).

ואנחנו מה?

זוכרים מה מטרות המשחק? הוא גורם הנאה לשחקנים (בעיקר אלה שמרוויחים\מנצחים), הוא מפתח מחשבה, ומעסיק. בעיקר מעסיק. מעסיק אותנו כל הויכוח הפוליטי העקר הזה. אלה “ימניים” ואלה “שמאלנים”. זה יחלק את ירושלים, וההיא תכבוש את דמשק, וכן הלאה וכן הלאה.

לא הוא יחלק ולא ההיא תכבוש.

הוא והיא יעשו בדיוק, אבל בדיוק מה שיאמרו להם לעשות, ראשי התאגיד.

ובינתיים? בינתיים אנחנו נתעסק בלריב עם עצמנו. בינתיים כתבות בעית-הונים ייטו את דעת הקהל לפה ולשם, לפי צורכי הדירקטוריון. ובשעת הכושר כבר יהיה בסדר. זאת אומרת, יהיה בסדר לשחקנים. אנחנו נמשיך לרוץ בסיבובים מסביב ללוח, חלק מאיתנו יעבור ב”דרך צלחה” ויקבל כמה ג’ובות, חלק ילך לכלא וחלק סתם יסתובב במעגלים, ישלם מיסים ושכ”ד וקנסות בריבית נשך כל פעם שידרוך על איזו משבצת של איזה בר-הון.

והכל בחסות השילט-הון.

אז רגע, לא להצביע?

להצביע, בטח שלהצביע. לא להצביע זה פאסיבי מדי. זה “ללכת לים”. ללכת לקלפי, ליטול פתק לבן ולומר להם “זוּבי!”. זה לא ישנה את הרכב הממשלה באה. אבל זה ייסַפֱר.

אתם מוזמנים לספר לי למי אתם מצביעים ולמה, או כל העולה על דעתכם (למעט אלימות וגזענות) ממש פה למטה.

HebrewSig

עגל הזהב

שלום וביטחון לכולם.

לאור כמה מהפוסטים האחרונים, אולי נראה לחלק מכם שאני “חוזר בתשובה” או משהו בסגנון. אני לא. פשוט עולים בי הרהורים בזמן האחרון שאיך שהוא קשורים לאמונה, לדרך חיים, לכל מיני דברים שבמשך שנים עולים לדיון ציבורי כזה או אחר ולאחרונה, אני פשוט יותר שם לב לקונפליקטים הפנימיים והסתירות שכרוכות בנושאים האלה.

אחד הדברים המיוחדים בישראלי המצוי היא הנחרצות בדיעה שלו. כמעט ואין אפור אצלנו, שחור או לבן, ימין או שמאל, אורתודוקסי או אתיאיסט. מצד אחד, יש קסם בעניין – אני מוכרח להודות שאני מוצא מעט מאוד עניין באנשי מרכז – אבל מצד שני יש לי בעיה חמורה מאוד עם קיצוניות. אני די קיצוני בעניין הזה…

לא מזמן חגגנו את חג מתן תורה (שבועות) והדבר העלה בי כמה הרהורים בהם אשתף אתכם בשורות הבאות.

הרוב המכריע של האוכלוסיה היהודית בארץ, בין אם דתי או לא, חוגג\מציין\משתתף בחגי ישראל. כל תלמיד יסודי עובר את טקס קבלת ספר תורה. כל בר מצווה עולה לתורה. כמעט כל ישראלי שמתווכח עם איזה אנטישמי באינטרנט, מביא את התנ”ך כראיה מדרגה ראשונה לזכותינו על הארץ.

באופן עקרוני, אפשר לטעון שבהיות הישראלי יהודי, תמיד יש קשר בינו ובין התורה.

מכאן אני יוצא, כשאני טוען שביותר ממובן אחד, אנחנו עדיין אסופים כולנו למרגלות הר סיני. עדיין ממתינים לקבלת התורה.

פה אולי המקום שוב להזכיר – אני לא דתי, לא חוזר בתשובה, אפילו לא אדם המאמין בתורה ככתובה. אולי זו הדרך להסביר יותר לעומק את האמונה שלי. ואולי בעצם, אמשיך בקו הכללי של הפוסט הזה ונחזור לזה בסוף.

איך שאני רואה את זה, מהרגע שמשה עלה אל ראש ההר, כל מה שהשכלנו לעשות הוא לבנות את עגל הזהב.

עגל הזהב הוא, כמעט פשוטו כמשמעו – הכסף. החומר. איך אומרים? כסף מסובב את העולם. מסובב, ואיך.

כל מה שקורה בעולם, בין אם ברמה האישית, האיזורית או הגלובלית, מונע באופן ישיר או עקיף בידי מרוץ העכברים המטורף אחרי הכסף, או הפוטנציאל לכסף. כל מלחמה ושלום, כל משבר או מהלך, אם נבדוק, בסוף נמצא את הכסף.

מה, אין מעשים טובים? בהחלט יש. זה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

אנחנו רוקדים את מחול הטירוף הזה סביב עגל הזהב וחלקנו מחכה בכליון עיניים שמשה ירד כבר מההר ויתן לנו את לוחות הברית. מה הם הלוחות האלה? עשרת הדיברות. אם ניקח אותן כרוחן, אז כמובן שמדובר באופן כללי על יסודות המוסר הבסיסיים. רוצים לקחת אותן כלשונן? בבקשה.

מה לא עשו עדיין מתוך בצע כסף? רצחו, גנבו, נשאו את שם השם לשווא, רמסו את כבוד האם והאב, נאפו, העידו עדויות שקר, חמדו… מה לא? את הנשמה אנחנו מוכרים, חלק מכרו וימכרו את אמא שלהם בשביל עוד קצת כסף (ולצערי זו לא גוזמה).

אז אנחנו רוקדים לנו סביב עגל הזהב, מחכים לקבל את התורה (עשרת הדברות\מוסר) אבל ממי?

זה הדבר הכי מגוחך בכל העניין – האלוהים, הדברות, המוסר. זה הכל אנחנו. בתוך כל אדם (שאינו פסיכופאט) יש קול דק (או עבה) שאומר לו מתי הוא מתנהג כראוי ומתי הוא חורג. הרי זה מה ש”מתיר את האדם מן הבהמה” לא?

אולי בגלל דיבורים כאלה נדמה שאני “חוזר בתשובה” או משהו. כי נראה לי שהדת ה”חדשה” הזו, תקראו לה קפיטליזם, אתאיזם, דווקאיזם או איזה “איזם” שתרצו, הדת הזו לא פחות הרסנית מכל דת אחרת.

אולי צריך להתחיל איזה “איזם” חדש… מספיקיזם?

הויכוח על בריאת העולם ושאר ההסטוריה יכול להימשך במקום אחר. על דבר אחד נדמה לי שלא צריך להיות ויכוח. אלפי שנים זה מספיק זמן לחכות, לא? מתי נרד מראש ההר?

שבת שלום שתהיה לכם.

HebrewSig