שמאלני, ימני ודו-מיני

שלום שלום,
הבלוג שיחק “דום שתיקה” בשבועיים האחרונים לרגל נסיעת עבודה, ומיד אחריה שפעת ימח שמה וזכרה. אני מקווה ששני הדברים מאחורי, ונוכל להמשיך לנהל את מערכת היחסים האפלטונית שלנו כאן מעל גלי האינטרנט.
לא מזמן היה פה יום כיפור, וכמו רבים וטובים (וכמה לא מי יודע מה טובים גם כן) גם אני הייתי עסוק בקצת אינטרוספקטיבה יהודית טובה. ככה במהלך החג הגעתי להבנה שיש מצב שחטאתי קצת. בתום לב כמובן, אבל חטאתי just the same.
חטאתי בכך שדיברתי לא מעט על ענייני ימין ושמאל. ולא כי אני לא מאמין במה שאני אומר – אני בהחלט כן. אלא שהרי הגענו לא מכבר למסקנה הברורה שמשקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
דיברנו על הסחות הדעת. אבל אולי הגיע הזמן לדבר גם על גניבת הדעת שמבצעים בנו.
אני לא הולך לחדש לאף אחד כלום כשאצטט מתוך ויקיפדיה (יען כי אני עדיין עצלן אחרי אותה השפעת):

הפרד ומשול הוא מונח בפוליטיקה ובסוציולוגיה שמקורו בלטינית “divide et impera”. משמעותו צירוף של פסיכולוגיה מדינית, אַסְטְרָטֶגְיָה צבאית ואסטרטגיה כלכלית שלפיהן ניתן להשיג ולשמור על עוצמתו של השולט על ידי פיצול העוצמה המצויה בידי האחרים לנתחים קטנים. כל נתח שייווצר כתוצאה מהפיצול יהיה בעל עוצמה נמוכה מאשר הגוף שהיה קיים בעבר. השימוש במונח מקובל גם לכינוי השיטה, שלפיה מונעים מגופים קטנים להתאחד ולהשיג עוצמה רבה יותר, מאשר בהיותם במצבם העכשווי. כך נמנעים ממצב שבו יש לפרק גופים גדולים, תהליך שהוא קשה לביצוע.

ולמה אני מצטט אתרים מפוקפקים?
בעיקר כי הגיע הזמן שנכה על חטא. על כך שאיפשרנו לשליטינו מימים ימימה לפצל אותנו ל”מחנות“, “צדדים“, “מגזרים“, “מגדרים“, “סקטורים” ועוד הרבה מילים גסות.

דוגמאות? בבקשה:

מתנחלים” – מה מתנחלים? מי מתנחלים? אה, האנשים האלה שממשלות ישראל לדורותיהן שלחו להתגורר בשטחים שאף פעם לא סופחו למדינת ישראל? (גילוי נאות: עבדכם הדי נאמן התנחל חמש שנים בפתחת רפיח החלומית). לרגע חשבנו שמדובר על פיראטים שהלכו ו”התנחלו” להם בכל מיני מקומות. אפשר (ואף רצוי) לחלוק על רבים ממעשיהם של חלק מתושבי הגדה, אבל השם “מתנחלים” לא ראוי. כי אם הם מתנחלים, אז מה הם תושבי יפו וחיפה ועכו ועוד ועוד? אבל צריך למתג. ובחייאת – איך מתלבש “מתנחבל” הא? מתגלגל טוב על הלשון.
חרדים” – אויי גוואעלט!!! ח-ר-ד-י-ם! כבר מפחיד הא? ואלה באים עם החליפות של האיומים פרה-אינסטאלד. מוזרים כאלה, עם כל מיני אמונות טפלות. ומה עושים חרדים? כמובן – גונבים ממנו את האוכל ישר מן השולחן. והם לא משרתים בצבא! פרזיטים! ולא עובדים! שוב, אפשר (ומה זה רצוי) לחלוק על חלק ממעשיהם ודבריהם. מותר בהחלט לברר איך ניתן לשלב אותם יותר ב”שוק העבודה” (אם כבר מדברים על מושגים ערטילאים). אבל דחיל ראבק – הנה אני מביא לכם עשרים אלף עובדים. יש לכם עבודה בשבילם?
מחנה השלום” – אחחח, איזה כיף להשתייך למועדון האליטיסטי הזה. זהו כמובן המקום היחיד בעולם בו רוצים שלום. כי כל מי שחושב אחרת לא רוצה בו.
המחנה הלאומי” – הגב מזדקף (אצל הבנים לא רק הגב) למשמע השם המחייב הזה. זהו כמובן המועדון האקסקלוסיבי של הציונים, וכל מי שלא שייך – בוגד!
ימין ושמאל” – מכירים את העוקץ של הנסיכה הניגרית? אוי, אני מסכנה, הרעים רוצים להרוג אותי ואני חייבת להוציא את הכסף מגבולות המדינה. נתקלתי בשם שלך… איש אלמוני שאף פעם לא ראיתי, פגשתי או שמעתי עליו בחיי, ורק אתה פלוני יקר יכול לעזור לי. ככה זה עובד כמעט אחד לאחד, וכמו הקזינו – הבית לא מפסיד. יש כמה קליינטים שיוצאים מורווחים כמובן (חלקם בעזרת הבית, וחלק באמת מזליקי כי הצליח לו). אבל הרוב המכריע (שימו לב, זה אנחנו) – יוצא בלי התחתונים, עם האנגאובר רצחני, אבל כשחוזר הביתה לספר לחבר’ה הוא זוכר רק את אורות הניאון המנצנצים והמארחות עם המחשופים הנדיבים.

ימין ושמאל. הפרד ומשול.

משקרים אותנו. כולם. כל הזמן.
מייצרים משברים, מציעים פתרונות, מפלגים אותנו למחנות, משסים אותנו אחד בשני, ובזמן שאנחנו מסונוורים מאורות הניאון האלה, שולחים ידיים לכיסים שלנו ומוודאים שנמשיך לבוא ולהמר במיטב פתקינו בקזינו הזה שמתפאר בשם “בחירות דמוקרטיות”.
אז מה זה שמאלני, ימני? זו כמובן החלוקה שהמוח שלנו מורגל אליה. אני רואה את עצמי כמי שמחזיק בדיעות “שמאליות”, אבל כמובן שזה לא אומר כלום – ומכאן ההכאה על חטא. בסופו של יום אני איש פשוט ואלמוני. כמו כל אדם אחר בעל דיעות. והייתי שמח אם היו מאפשרים לנו לנהל דיון הגון והוגן, תוך כללי משחק נקיים והוגנים.
אך כמובן, ה”הפרד ומשול” הזה לא בא משום מקום, ויש לו מטרה ברורה. לוודא שאנחנו עסוקים במריבות קטנוניות (באמת קטנוניות), תוך שימוש באיומים קטנים וגדולים כדי ליצור את האשליה של ויכוח אידאולוגי. מתוך ה”אידאולוגיה” הזו – יותר נכון, תוך שימוש ב”אידאולוגיות” האלה – יוצרים את התוצאות הרצויות.
הרצויות למי שבאמת חשוב. רמז דקיק – זה לא אנחנו.
אחת השאלות החביבות עלי בתור כותב היא כמובן “מה היה קורה אם?” – ובכן, מה היה קורה אם היינו מחליטים להפסיק לשחק לידי השליט? מה היה קורה אם היינו מאחדים כוחות לשם הטיית מאזן האימה ממצב בו העם חושש משליטיו למצב בו השליט ירא את עמו (קוראים לזה – דמוקרטיה)?
האמינו לי, כל אלה ה”מתנחלים” בבית הנבחרים, הכי “חרדים” מהמצב בו המחנה הלאומי רודף השלום מרים את קולו ודורש את הכוח שמגיע לו. דמוקרטיה – לא שלטון הרוב, כי אם שלטון העם. לא מנהיג חזק כי אם עם חזק.

עוד על ימין, שמאל ושקרים נוספים:

1. שקרניקים
2. על הבדלים בין שמאלני וסמולני
3. המטריקס
הבמה שלכם, הערות, קושיות, נאצות, הכל פה למטה בלחיצת כפתור.

HebrewSig

אבות יאכלו בוסר

שלום שלום,
ברוכים השבים רבותי. ומכיוון שנחה עלי הרוח, אפתח בציטוט:
“א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. ב מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה.” יחזקאל פרק יח
אל דאגה, לא מדובר בפוסט על יהדות או כל דת אחרת. פשוט המשפט הזה כל כך מתאים לעניין לשמו התכנסנו כאן. כמובן שבסוף, אם תרצו, ניתן יהיה לחזור ולקשור הכל ליהדות ואיך אנחנו רחוקים מרוחה האמיתית כפי שברור לכל מי שאך ירצה להביט במציאות חיינו. אך די לצרה בשעתה. היום נתחיל (או אולי נמשיך) לדבר על צרה אחרת וכנראה גדולה יותר.

Teenage wasteland

מתוך אחד השירים היותר טובים של “המי”. פיט טאונסנד הסביר את פירוש הביטוי כתיאור של בזבוז הנעורים של הדור שלו (ילדי הפרחים) ואיך, במקום ליצור שינוי אמיתי, הם השאירו לדור הבא אחריהם עולם קפיטליסטי, אופורטוניסטי וציני. אם רק הדור הזה היה האחרון לאכזב את הבאים אחריו
בישראל המצב קצת שונה – חייבים להודות – קשה לבוא להורים שלנו בטענות על שבזבזו את זמנם. ההורים שלנו בנו וחיזקו את המדינה הצעירה, הגינו עליה בחירוף נפש והתמודדו עם משברים שלנו – עם בעיות העולם הראשון שלנו – לא בטוח שיש את הרצון להתמודד עימם.
מה גם שרבים מהורינו הגיעו לכאן מכל מיני מקומות אחרים, ובנוסף להתמודדות עם כל האתגרים שמלווים בשינוי גדול כזה – לרבות מצב כלכלי רעוע, אי ודאות כללית וקשיי היקלטות “נורמליים” – הם היו צריכים להתמודד עם היחס אותו קיבלו מהממסד.
תגידו מה שתגידו, המזרחיים שעלו ארצה עם קום המדינה לא קופחו. קיפוח הוא לא המושג בו הייתי משתמש. להיות מקופח זה להיות זה שלא נשארה לו במבה בשקית כשמחלקים ל”כל” הילדים. הם לא קופחו. הם – מיד אחרי שרוססו בדי די טי – הופלו בשיטטיות וברשעות. הם סובנו בסיפורי אלף לילה ולילה כדי לשמר את הרוח הציונית והם האמינו ושתקו מספיק זמן, כדי שהקיבעון יווצר. אני לא מתכוון להרחיב יותר מזה בעניין, כי זו רק חלק מהפתיחה.
עוד דוגמא? עולי בריה”מ. על כמה דוקטורים מטטאי רחובות שמענו? דוגמא קלאסית לבלבולי המוח שעשו כל מיני שליחי סוכנות ושאר שלוחות הממשל. בואו לישראל, ארץ זבת חלב ודבש (רוצה לומר – ארץ אוכלת יושביה עם חלב ודבש). באו. ומה? מדינת ישראל היתה ערוכה לקלוט עליה בסדר גודל כזה? עם יכולת תרומה אינטלקטואלית כזו? (ולא, אני לא משווה לאף אחד – באופן ספציפי, רמת ההשכלה של עולי בריה”מ גבוהה.)

שוב, שוב, שוב. שוב השקר הזה

אנחנו מתווכחים כל יום, כל היום על ענייני אקטואליה. ימין-שמאל, כלכלה, ביטחון, חברה. מתחפרים בעמדותינו ולפעמים “מתפכחים”. תמיד מצחיק אותי לראות איזה “סלב” או סתם מכר ש”פעם היה שמאלני” או “פעם היה ימני” ו”התפכח”.
ממה ההתפכחות? מדעות כאלה ואחרות. בהחלט מכובד להיות פתוח לשנות דיעה. יתרה מכך, היכולת הזו, לנתח ולאתגר את הפרדיגמות בהן האמנו פעם ולהחליט שהן לא מחזיקות מים – זו איכות שלא רבים יכולים להתהדר בה. ועל כן – סחטיין למי שכן.
פה נתחיל לדבר על הבעיה האמיתית.
מורפיאוס – מנהיג המרד מהסרט המצויין “The Matrix” מציע לגיבורנו ניאו שתי גלולות. גלולה כחולה, אם הוא רוצה לחזור לישון, ולחיות כחלק מהמטריקס, או אדומה – אם ירצה ללמוד מהו המטריקס ומהו גודל התרמית.
אנחנו, לרוע מזלנו נמצאים בחדר הזה. הברקים מנצנצים בחלון וברקע, רעמים מאיימים. משהו מציק לנו, ואנחנו לא יודעים מה. רק שמשהו מקולקל לחלוטין.
אנחנו חיים בעולם עם חוקים מאוד ברורים. יש טובים ויש רעים. אנחנו עובדים (בשאיפה) ומרוויחים כסף איתו הולכים למכולת, אוכלים משהו ואם נשאר אפילו קונים איזה משהו יפה לאשה. משלמים מיסים, יוצאים להלחם ברעים ומרגישים טוב, כי עשינו את חובתנו לחברה ווואלה – חיים טוב.
הנה עוד מהקטע מהסרט המעולה הזה:
מורפיאוס: אתה מאמין בגורל ניאו?
ניאו: לא
מורפיאוס: למה
ניאו: כי אני לא אוהב את הרעיון שאני לא שולט בחיי
מורפיאוס: אני יודע ב-ד-י-ו-ק למה אתה מתכוון


אחרי עוד כמה רגעי מתח, מורפיאוס מספר לניאו מהו המטריקס. והוא משתמש במשפט הבא
מורפיאוס: זה העולם שנמתח מול העיניים שלך, כדי להסתיר את האמת ממך.
ניאו: איזו אמת?
מורפיאוס: שאתה עבד, ניאו. כמו כל אחד אחר, נולדת לעבדות, נולדת לכלא שאינך יכול להריח או לטעום או לחוש. כלא עבור המוח שלך.
טוב, אז אני לא מורפיאוס, ולא מנהיג שום מרד. אבל אני כן יכול לומר שהסרט הזה – מדע בדיוני ככל שיהיה – מבוסס באופן לא רע על המציאות בה אנחנו חיים.
נא להירגע. אני לא טוען שאנחנו מחוברים בצינורות וכבלים לאיזשהו מטריקס, תוך שאנחנו ישנים שנת ישרים במיכל מלא נוזלי גוף. אבל אם נסתכל על העולם בצורה מטאפורית. אנחנו עושים בדיוק את זה.

What is the Matrix? Control

אחד הדברים שכדאי שנבין מהר מאוד, הוא שהדברים הם לא כפי שהם נראים. אם פעם הרשינו לעצמנו לנתח את המציאות מתוך (האשליה) התפלחות פוליטית-רעיונית, ומתוך מפת אינטרסים של מנהיגים, ראשי מדינות וכו’, הרי שהיום ראוי שנבין שזה בדיוק אותו העולם שנמתח מול עינינו כדי להסתיר את האמת. האמת שכל אלה שבחזית – ראשי ממשלות, נשיאים וכדומה – הם החזית. החזית של האנשים שבאמת מחזיקים באינטרסים. אינטרסים שבעיקרם ובאופן כמעט בלעדי הם כלכליים. כסף=כוח=שליטה.
כל כך הרבה מהלכים ניתנים היום לניתוח מהסוג הזה, וכך עולה שמלחמות, הסכמים, פעולות כאלה ואחרות של ממשלות כאלה ואחרות, כולם מונעים מתוך אינטרסים כאלה. בטח ובטח לא אידאות. אל תצחיקו אותם.
באיזה סדרי גודל מדובר? תלוי את מי שואלים. אבל לבטח ברמה של גושי מדינות. דילים שכוללים רווח מסוגים שונים למדינות שונות נסגרים (בחדרי חדרים). כתוצאה מכך מהלכים גלויים מתרחשים, עם הסברים הגיוניים לחלוטין (הגיוניים למי שמאמין שהם גלויים). המטריקס עובד טיפ-טופ.
קוראים לזה בעדינות הון-שלטון-עיתון. או כל מיני שמות קוד שונים. בכל מקרה, הנתונים קיימים למי שרוצה למצוא אותם.
יש ים של דוגמאות. אני ממליץ לבדוק חלק מהן, ובעיקר לא להיתפס לשמאל-ימין כי הרי זה ברור שזה לא העניין. חלק מהמקורות שאפשר להתחיל בהם כוללים פרסומים שונים של העיתונאית שרון שפורר, תיעודים בוידאו ובכתב של פעילות בכנסת שמביאה ח”כ סתיו שפיר, או אם בא לכם בניחוח מזרחי-ימני ח”כ אורלי לוי. ואם באמת אתם מתעקשים אז גם לחברינו הח”כים החרדים משה גפני ויעקב ליצמן. זה רק יתן לנו טעימה על קצה קצהו של המזלג על מה שמתרחש בדל אמותינו. והרי אמרנו שהסקאלה בה עובדים הדברים הרבה יותר גדולה. אי לכך, ניתן די בקלות למצוא מקורות שיודעים לספר על הנושא לעומק (למתחילים – חיפוש קצרצר בגוגל – David Icke).
אם נחזור לרגע לביצה שלנו, וניקח כדוגמא את מי שהפך לצערנו לאחד מסמלי המחאה החברתית בישראל – משה סילמן ז”ל – נשאלת השאלה – מדוע הגיע למצב בו הרגיש שהפתרון היחיד הוא להצית את עצמו? למה במדינה שלנו (הדמוקרטיה היחידה במזה”ת) מגיע אדם ליאוש כל כך עמוק? למה מצית אדם את עצמו לפני שהצית את הבנק?
יכול להיות שהמדינה שלנו, מתנהלת בצורה לא הוגנת כלפי אזרחיה? יכול להיות שסכומי כספים אסטרונומיים (שלא לומר פסיכאדליים) נשפכו מאז ומתמיד לכל מיני מקומות, שלא כפי שראוי היה? יכול להיות שכתוצאה משירות אינטרסים צרים, במקום להשקיע כסף ממשלתי ביצירת מקומות תעסוקה עבור עולים רבים ותושבים רבים עוד יותר, הכסף הלך למי שלא בדיוק היה צריך אותו בדחיפות? יכול להיות שבמקום להשקיע במדע, חינוך, תעשיה, היי טק, ספורט, חקלאות חכמה, ניצול עינייני של משאבי טבע זמינים, כספים נשפכו כמו חול למי שהיה קרוב יותר לצלחת? יכול להיות שאנשים כמו משה סילמן יכלו להינצל בקלות? יכול להיות שפשוט לא אכפת?
עוד דוגמא. שישים וארבעה חיילים אמיצים, ציוניים, ובעיקר צעירים, נהרגו במהלך מבצע צוק איתן. למה? מה ההישג האסטרטגי המשמעותי אותו השגנו, שבעבורו נרשה לעצמנו כחברה (בטח לא כמשפחה – המשפחות אך ורק הפסידו את היקר להן מכל) לומר שהמחיר כבד, אך המטרה מחייבת? יכול להיות שלפני המבצע, הממשלה שלנו סירבה לדבר עם אבו מאזן (כי התפייס עם חמאס) ואחרי המבצע, אותה הממשלה תדבר וגם מדברת עם חמאס? יכול להיות ששיקרו לנו גם כאן? בואו נזכור שהמנהרות (שאין ויכוח לגבי הסכנות הגלומות בהן) החלו להוות עילה רק אחרי הכניסה הקרקעית. אולי… אולי יכול להיות שהמבצע הזה, הוא תוצאה של מהלכים קצת פחות גלויים?
אפשר להמשיך ולפרט עוד דוגמאות. רצוי להמשיך, רק שאולי לא בפוסט בודד. עכשיו הזמן אולי לחזור לשאלה שעלתה בספר יחזקאל.
“מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה”

הילדים שלנו יירשו את העולם ממנו במצב די מחורבן, אם לא נצליח לשנות משהו. איך משנים?

• קודם כל משתחררים מהפרדיגמות המוטעות עליהן גדלנו. מכל הקשקשת בתקשורת המגוייסת. מכל הפרופגנדה שהפוליטיקאים-משרתי ההון זרקו עלינו.
• ברגע שאנחנו פתוחים לחשוב קצת “מחוץ לקופסה”, ניתן להעלות את המודעות לבעיה. כי לפני שמטפלים בה, רצוי להבין אותה.
• ברגע שהמודעות תגדל, ומספר האנשים שיבינו את מציאות חייהם האמיתית יהיה גדול מספיק, רק אז ניתן יהיה לצפות שדברים קצת יותר מהפכניים יתרחשו.
בכל אופן, כדי לא להשאיר את ילדנו ב teenage wasteland משלהם, רצוי שנתחיל במודעות. בחקירה של המציאות מתוך ההבנה שהיא מיוצרת במיוחד עבורנו, כמו חליפה בהתאמה אישית. כדאי לעשות משהו כדי שבמקביל לחינוך הדי אורווליאני שהילדים שלנו מקבלים, הם יקבלו גם את הכלים לחשוב בעצמם ולא לקנות את הסחורה הבאושה הזו. הדוגמא הקלאסית היא כמובן הפרסומות. ילד יכול להבין די בקלות את המנגנון הזה שמייצר רצון לרכוש את מה שלא צריך\לא רצוי\לא ראוי תוך הפיכת המוצר למושא הערצה. אם זה נראה לכם דומה לעוד סוגי “מוצרים”, זה לא בכדי. לפני כל מהלך, פעולה, מטרה שרוצים לקדם – שימו לב למסע הפרסום שקודם ל”מכירה”.
עצה שלי – קחו את הגלולה האדומה.

HebrewSig